"משער אל שער" - משער עזרת נשים לשער עזרת אנשים מדד מאה אמה
"לצפון ולקדים" - כן היה בפאת צפון וכן של מזרח (והנה שער המזרחי מעזרת אנשים עמד באמצע כותל המזרחי וכן שער עזרת נשים והיו זה מול זה אבל שער הצפוני של עזרת נשים ע"כ לא עמד באמצעית כתלו כמות שער הצפוני של עזרת אנשים שאם גם הוא עמד באמצע לא היו א"כ זה מול זה וכן שער הדרומי מעזרת נשים האמור בענין לא עמד גם הוא באמצעית כתלו וכמ"ש בקונטרס בנין הבית)
"ושער לחצר הפנימי" - השער של חצר הפנימי היה מול השער מחצר החיצונה
"ושער לחצר הפנימי נגד השער", עתה נשא עיניו אל החצר הפנימי וראה כי מכוון נגד שער החצר החיצון עומד כנגדו שער החצר הפנימי, זה כנגד זה "לצפון ולקדים", שאחר שהשקיף כן בצד צפון חזר שנית אל צד המזרח וראה ששם יש ג"כ שער לפנימי נגד השער של החיצונה, "וימד משער אל שער מאה אמה", כי תחלה לא מדד משער אל שער רק מקיר אל קיר ארבעים אמה רחוק מן השער (כנ"ל פסוק י"ט) ועתה מדד שנית משער אל שער, והיו ג"כ מאה אמה, ובזה ידע שהשערים מכוונים זה כנגד זה, שאם לא היו מכוונים היו קו המדה יותר ממאה אמה כפי נטיית שער אחד משער שכנגדו, והטעם שלא השקיף על זה תיכף בהיותו במזרח, ששם ראה ששער של החצר החיצונה עמד באמצע, וה"ה שער הפנימי, אבל בצד צפון, לא יכול לדעת זאת, אם מצד השער הפנימי שהגם שבפנים היה באמצע החלל, בחוץ לא היה באמצע כי בצד מזרח היה קיר החצר הפנימי עודף על האמצע של החלל, שבצד מערב לא היה לו קיר ביחוד, ואם מצד החצר החיצונה שלא יכול עתה לראות הכותל עד סוף המערב, עד שהגיע לשם מן ההיכל (כמו שיתבאר בסי' מ"ב), ולא ידע אם השער באמצע, ולכן מדד משער לשער וכשמצא שהוא מאה אמה ידע שהשערים מכוונים בצפון כמו בצד קדים וז"ש "לצפון ולקדים":
