מ"ג יחזקאל מ א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יחזקאל


מ"ג יחזקאל מ · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הכתה העיר בעצם היום הזה היתה עלי יד יהוה ויבא אתי שמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בְּעֶשְׂרִ֣ים וְחָמֵ֣שׁ שָׁנָ֣ה לְ֠גָלוּתֵ֠נוּ בְּרֹ֨אשׁ הַשָּׁנָ֜ה בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֗דֶשׁ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר הֻכְּתָ֖ה הָעִ֑יר בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה הָיְתָ֤ה עָלַי֙ יַד־יְהֹוָ֔ה וַיָּבֵ֥א אֹתִ֖י שָֽׁמָּה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בְּעַשְׂרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין לְגָלוּתָנָא בְּרֵישָׁא דְשַׁתָּא בְּעַשְׂרָא לְיַרְחָא בְּאַרְבַּע עַסְרֵי שְׁנִין בָּתַר דְאִתְּרָעַת קַרְתָּא בִּכְרַן יוֹמָא הָדֵין שְׁרַת עָלַי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ וְאָעֵיל יָתִי לְתַמָן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בראש השנה בעשור לחודש" - איזוהי שנה שראש השנה שלה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל שחרב הבית בשנת ל' ושש ביובל שהתחיל בשמנה עשרה שנה לישעיהו ולסוף ארבע עשרה היה ראוי היובל להיות והיא שנת עשרים וחמש לגלות יכניה שגלה בעשרים ושש ביובל י"ד של יאשיהו מי"ח עד ל"א ויהויקים י"א

"יד ה'" - חוזק תוקפו להוליכני על כרחי

"ויבא אותי שמה" - אל העיר ההוכתה היא ירושלים אותה שנה הראהו בנין הבית לעתיד לבא

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בעשרים וחמש שנה לגלותנו" הוא גלות יהויכין שגלה י"א שנה לפני החורבן, ולפ"ז עת נגלה אליו הנבואה הזאת היה "ארבע עשרה שנה אחרי אשר הכתה העיר", ואז היה שנת היובל, (כי היובל הקודם היה בי"ז שנה ליאשיהו עת מצאו הספר בבית הה', שהיה ל"ו שנה קודם החורבן) לכן אמר "בר"ה בעשור לחדש", שלא יצוייר שיהיה ר"ה בעשור לחדש רק בשנת היובל שאז ביוהכ"פ תוקעים בשופר והעבדים יוצאים לחירות, [הערה: דע שחשבון זה אינו עולה לר' יהודה שסובר בנדרים (דף ס"א) ששנת החמשים עולה למנין שבוע, ולדידיה חל היובל י"ז שנה קודם לכן, אך ר' יהודה לשטתו שלדידיה בל"ז אאל"פ שר"ה הוא בעשור לחדש, דהוא ס"ל בספרא (בהר פ"ב) ששנת היובל מתקדשת בתחלתה. וחשבון זה הוא לרבי יוסי בערכין (דף י"ח) ובסדר עולם, והוא לשטתו שס"ל שתקיעה מעכבת כמ"ש בספרא (שם משנה ד) ובר"ה (דף ט') ולדידיה לא היו עבדים נפטרים לבתיהם עד יום הכפורים כמ"ש בס' התו"ה (שם סי' י"ח), ולרבי יהודה צל"פ מ"ש בראש השנה היינו בתחלת השנה ולא בא הלשון בדוקא: ע"כ] "היתה עלי יד ה'", מבואר אצלי שיד ה' מורה על שיניע את הנביא אל ענינים נשגבים ומחזות עצומות, "ויבא אותי שמה" ר"ל אל העיר שהוכתה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שמה" - ר"ל אל העיר ההוכתה האמורה למעלה

"יד ה'" - כח חוזק הנבואה להוליכני בעל כרחי

"בראש השנה בעשור לחודש" - איזו היא שנה שראש השנה שלה היא בעשור לחדש זו היא שנת היובל שהתחלתה ביום הכפורים בעשור לחודש השביעי כי המרכבה ראה בשנת שלשים ליובל כמ"ש שם ואז היה בשנת החמישית לגלות יהויכין והמראה הזאת היתה בשנת כ"ה לגלות יהויכין וא"כ היתה בשנת היובל וכבר עברו י"ד שנה מעת שהוכתה העיר בימי צדקיה כי הוא מלך י"א שנה אחר גלות יהויכין

"לגלותינו" - הוא גלות יהויכין כי מאז גלה יחזקאל

מצודת ציון

"בעצם" - ענין עצמות הדבר וגופו וכן לא נכחד עצמי ממך (תהלים קלט)