מ"ג יחזקאל כח יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

אַתְּ מְלַךְ מְרַבָּא לְמָלְכוּ וִיהֵבִית לָךְ רְבוּתָא וְאַתְּ עַל טוּר קוּדְשָׁא דַייָ בְּסַרְתָּא וּבְעַמָא קַדִישָׁא סְבַרְתָּא לְמִשְׁלַט:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את כרוב ממשח הסוכך" - את עוף מדה כלומר העוף הגדול הסוכך בכנפיו סכך רב כלומר מושל ממשל רב ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות (במדבר י"ד) דמתרגמינן גברי דמשחן

"ונתתיך בהר קודש אלהים היית" - ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים

"בתוך אבני אש התהלכת" - קנית לך זכרון עם מלכי ישראל שהם כמלאכי השרת

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"בתוך אבני אש התהלכת" - ר"ל שהיה מתהלך בחברה אחת ובאהבה רבה עם מלכי ישראל והם דוד ושלמה שהיו מחוזקים ומזהירים כאבני אש

"ונתתיך" - ר"ל ואני נתתי לך כל המעלה והגדולה על כי היית פעם בהר קדש של אלהים ר"ל על כי מלך צור שהיה בימי שלמה היה מסייע בבנין בית המקדש הנבנה בהר קדש של אלהים הוא הר המוריה וכמ"ש ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים וגו' (מלכים א ה)

"כרוב ממשח" - אדם רב המעלה גדול בחשיבות המגין בסכך כנפיו על עמו ולפי שקראו כרוב לרוב מעלתו ובכרובים נאמר סוככים בכנפיהם (שמות כה) לכן אמר לשון סוכך 

מצודת ציון

"את" - כמו אתה

"כרוב" - כן יקרא פני אדם כי תינוק תרגם אונקלוס רביא ולפי גודל מעלתו קראו בלשון כרוב המוזכר בכרובים שעל הארון

"ממשח" - הוא ענין גדולה כמו למשיחו לכורש (ישעיהו מה)

"הסוכך" - מלשון סכך והגנה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"את כרוב" צייר ג"כ דגל שלו בצורת "כרוב ממשח", היינו כרוב מעצי שמן, "הסוכך" על הארון, "בהר קדש של אלהים היית", שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ"ק שבהר ציון, זה "היית" בחייך, ואח"כ "בתוך אבני אש התהלכת" היינו תחת החופות שבג"ע של אבנים טובות הנ"ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו:

ביאור המילות

"כרוב ממשח", הכרובים היו מעצי שמן, ושמן בלשון כשדים משח (עזרא ו' ט'), ולכן בא בשו"א ובפת"ח שכן משקל השם בארמית, ונקרא סוכך כי היו הכרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת:

"בהר קדש של אלהים". ויל"פ אלהים היית, היינו אחר מותך נעשית מלאך, והתהלכת בתוך אבני אש שבג"ע: