"הנה חכם אתה מדנייאל" - דנייאל בא נבוכדנצר לעשותו אלוה ולדנייאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה ולא קביל עליה ואתה עושה עצמך אלוה
"כל סתום לא עממוך" - לא עמום ממך קנתורין הם שמקנתרין כלומר שמא חכם אתה כדנייאל שנאמר בו כל רז לא אנס לך (דנייאל ו')
"והריקו חרבותם" - כמשמעו ומדרש אגדה משכב זכור שנבעל כנשים שלשה עשו עצמם אלוה ונבעלו כנשים יואש בן אחזיה שנאמר (דברי הימים ב' כ"ד) ואת יואש עשו שפוטים וחירם ונבוכדנצר
"יפעתך" - הופעתך לשון תואר פנים והמדרש דורשו יופי עתך
"את כרוב ממשח הסוכך" - את עוף מדה כלומר העוף הגדול הסוכך בכנפיו סכך רב כלומר מושל ממשל רב ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות (במדבר י"ד) דמתרגמינן גברי דמשחן
"ונתתיך בהר קודש אלהים היית" - ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים
"בתוך אבני אש התהלכת" - קנית לך זכרון עם מלכי ישראל שהם כמלאכי השרת
"ואחללך מהר אלהים" - גרמת שאמחה אותך שלא תצדק עוד בבנין ביתי
"ואבדך" - כמו ואאבדך
"מתוך אבני אש" - שלא תטול חלק עם הצדיקים ורבותינו במדרש אגדה דרשו הענין הזה באדם הראשון וכך אמר הנביא לחירם מה נתגאית ברקיעך שמא בגן עדן היית כמו שהיה אדם הראשון
"כל אבן יקרה וגו'" - כי כל החופות האלה עשיתי לאדם הראשון ופחותה שבכולן זהב שהיא מנוייה אחרון
"מלאכת תופיך וגו'" - בזאת השויתיך לו ולא באחרת ובך נסתכלתי ובראתי תופים ונקבים באדם הראשון
"את כרוב ממשח" - שמא אתה כאותו כרוב שהיה גדול בממשח הסוכך כולו מקצה השמים ועד קצה השמים ושמא נתתיך להיות בהררי קדש כאשר נתתי לו
"ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב" - על אשר יראו החרב מסביב בחוץ יפלו יושבי העיר ויהיו בטוחים להיות חללים בתוכה ונפלל כמו לא פללתי (בראשית מ"ח) לא סברית וכמו ואויבינו פלילים (דברים לב) ידונו עצמם להיות חללים בתוכה
"ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו'" - לפי שניבא על עמון ומואב ופלשתים ואדום וצור וצידון שהם שכיני ארץ ישראל שיחרבו ומאחר שיאבדו כולן לא יהיה סילון וקוץ לישראל בכל סביבות' שיכאיבם ושירע להם
