מ"ג יונה ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יונה


<< · מ"ג יונה ג · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמינו אנשי נינוה באלהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיַּאֲמִ֛ינוּ אַנְשֵׁ֥י נִֽינְוֵ֖ה בֵּֽאלֹהִ֑ים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם֙ וַיִּלְבְּשׁ֣וּ שַׂקִּ֔ים מִגְּדוֹלָ֖ם וְעַד־קְטַנָּֽם׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְהֵימִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בְּמֵימְרָא דַייָ, וּגְזָרוּ צוֹמָא וַאֲסָרוּ שַׂקִין, מֵרַבְּהוֹן וְעַד זְעָרֵיהוֹן:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמינו – כמו "ויאמן העם" (שמות ד, לא).

והטעם באלהים, בדבר אלהים:

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמינו – כי אנשי האניה היו בעיר, והעידו עליו כי הטילוהו אל הים, וכל עניינו כמו שהיה; לפיכך האמינו בנבואתו ושבו בתשובה שלמה:

ויקראו צום – קודם אזהרת המלך עשו תשובה מעצמם, והתענו ולבשו שקים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמינו אנשי נינוה באלהים", והיה החדוש שהאמינו תיכף ולא בקשו אות או מופת ותיכף התחילו בתפלה ע"י שלבשו שקים לתענית והכנעה, והעם לא התעוררו לתשובה כי לא עלה על דעתם שהם חוטאים כי יונה לא הודיעם זאת כנ"ל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

באלהים – רוצה לומר, בדבר האמור בשם האלהים:

ויקראו צום – הכריזו יום צום:

מנחת שי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקראו־צום – בלא מאריך בוא"ו:

<< · מ"ג יונה · ג · ה · >>