מ"ג יואל א ו
לא בדוק
כתיב:
כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שניו שני אריה ומתלעות לביא לו.
מנוקד:
כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ.
עם טעמים:
כִּי־גוֹי֙ עָלָ֣ה עַל־אַרְצִ֔י עָצ֖וּם וְאֵ֣ין מִסְפָּ֑ר שִׁנָּיו֙ שִׁנֵּ֣י אַרְיֵ֔ה וּֽמְתַלְּע֥וֹת לָבִ֖יא לֽוֹ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום יונתן
אֲרֵי עַמָא סְלִיק עַל אַרְעִי תַקִיף וְלֵית מִנְיָן שִׁנוֹהִי שִׁנֵי אַרְיָא וְנִבוֹהִי כְּבַר אַרְיְוָן:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"עצום" - חזק בכח
"ומתלעות" - הם השינים הגסות כמו מתלעות עול (איוב כט)
מצודת דוד
"שניו שני אריה" - אמר דרך גוזמא והפלגה והוא ענין מליצה
"כי גוי" - על הארבה יאמר בלשון שאלה וכן שפנים עם לא עצום (משלי ל)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"גוי". בצד המליצה יאמר שם גוי ועם על קיבוץ בע"ח, וכן עם רב ועצום (לקמן ב' ב') הנמלים עם לא עז (משלי ל'), ובשגם שזה מאמר מליצי בפי הגפן כנזכר בפי':
"שניו, מתלעות". השנים הם החדות, והמתלעות ומלתעות הם הטוחנות: