מ"ג יהושע ט יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג יהושע ט · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זה לחמנו חם הצטידנו אתו מבתינו ביום צאתנו ללכת אליכם ועתה הנה יבש והיה נקדים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זֶה לַחְמֵנוּ חָם הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ מִבָּתֵּינוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וְעַתָּה הִנֵּה יָבֵשׁ וְהָיָה נִקֻּדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זֶ֣ה ׀ לַחְמֵ֗נוּ חָ֞ם הִצְטַיַּ֤דְנוּ אֹתוֹ֙ מִבָּ֣תֵּ֔ינוּ בְּי֥וֹם צֵאתֵ֖נוּ לָלֶ֣כֶת אֲלֵיכֶ֑ם וְעַתָּה֙ הִנֵּ֣ה יָבֵ֔שׁ וְהָיָ֖ה נִקֻּדִֽים׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

דֵין לַחְמָנָא כַּד חַמִים אִזְדְוָדְנָא יָתֵיהּ מִבָּתָּנָא בְּיוֹם מִפְקָנָא לְמֵיתֵי לְוַתְכוֹן וּכְעַן הָא יָבֵשׁ וַהֲוָה כִסְנִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הצטידנו" - לשון צדה כשהוצאנוהו לצדה לדרך

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"הנה יבש" - בעבור זמן הרב מגודל מרחק הדרך

"זה לחמנו" - אשר תראו בידינו הנה בהיותו עדיין חם לקחנו אותו צידה לדרך

מצודת ציון

"הצטידנו" - מלשון צידה ומזון

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זה". אחר שהצליח בידם להסיר החשד ולהוציא הספק שהיה בלב ישראל עליהם, הוסיפו להביא ראיה מחייבת על היותם מארץ מרחק, אמרו "זה" לחמנו, מעיד על הדבר. ואל תחשבו שכבר היה יבש בעת צאתנו, כי "חם הצטידנו אותו", וזה היה "ביום צאתנו ללכת". וכן יעידו נאדת היין ושלמותינו:

<< · מ"ג יהושע · ט · יב · >>