מ"ג יהושע ג יז
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעמדו הכהנים נשאי הארון ברית יהוה בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבר את הירדן
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית יְהוָה בֶּחָרָבָה בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן הָכֵן וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה עַד אֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל הַגּוֹי לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵ֠י הָאָר֨וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֜ה בֶּחָרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כׇּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
תרגום יונתן
רש"י
"בתוך הירדן" - וכל זמן שעמדו לא ירדו המים העליונים למטה ובתוך כך כל העם עוברים בחרבה
"הכן" - מכוונים ונצבים זה כנגד זהרבי ישעיה די טראני
• לפירוש "רבי ישעיה די טראני" על כל הפרק •
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"הכן" - רצה לומר עמדו מוכן ומתוקן דרך קבע עד עברו כולם
"ויעמדו" - לא יצאו מיד מן הירדן רק עמדו בעבר המערבי עד עברו כולם וכאשר צוהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ופה היה הנס שנחרבו לגמרי עד שעמדו הכן ועמדו בחרבה. ב] שגם ישראל עמדו בחרבה. ג] שנמשך הנס עד שתמו כל הגוי וכו'. (ואל תטה אזניך לדברי הרלב"ג שכתב פה וז"ל, וראוי שנחקור בכאן בהיתר ספק אינו מעט יקרה בזה המופת, והוא שכבר השרישו ז"ל שלא יתחדש במופתים דבר חדש, ולזה הוקשה לרבא (נדרים לט ב) מ"ש (במדבר טז, ל) ואם בריאה יברא ה', והא אין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט), והתיר הספק במה שאמר שזה המופת היה למהר פתיחת הארץ פיה, ובאור זה, כי זה יהיה לארץ בארך הזמנים כשיעצר בבטנה אד מה עשני כמו שנתבאר בספר האותות, והמופת היה לעשות בזולת זמן מורגש מה שיעשה הטבע בזמן ארוך. וכן הענין בהתהפך המטה נחש. אבל לא יחדש ה' דבר חדש אצל הנמצאות כולם, ולזה לא יתכן שיעשה שיהיה מטה ונחש גם יחד, או יעשה דבר מה שיהיה מציאותו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר שוה לצלעו, או עשיית משולש מקוים ישרים שיהיו זויותיו פחות או יותר משתי זויות נצבות, או עשיית אש קר וכדומה. ובהיות הענין כן, והיה מטבע המים כשיהיו מים בפועל, שיהיו מבקשים הדבר השפל, הנה ידמה שהיה המופת בדברים אשר לא ייוחס לה' לעשות זה המופת בכמו זה האופן? והשיב שכבר ידמה שנאמר שאין הנחת המים בלתי נגרים דבר חדש, כי כבר יקרה כן למים כשיהיה להם דבר מונע מהתנועה, ואפשר שחדש השם במופת באויר סמוך למים ההם גשם ספיריי עב מונע המים מהירידה, או אפשר שחדש הש"י רוח חזק ידחה המים למקום ההוא ולא יניחם לרדת, עכ"ד. והנה השוה דברים הבלתי שוים, כי זה אמת שלא נתאר את השם שיעשה דבר הסותר א"ע כמו מרובע עגול, ושיהיה דבר אחד שחור גם לבן בפעם אחד, וכן הסכימו שאין כל חדש, ופי' דבריהם שאחר הבריאה הראשונה המוחלטת שברא יש מאין לא יברא עוד יש מאין רק יוציא יש מיש ע"י המרת הצורות, כמו שבארנו זאת בכ"מ. ולכן שאל רבא עמ"ש אם בריאה יברא ה', כי לשון בריאה גדרו על הוצאת הדבר יש מאין, כמבואר אצלנו בפי' בראשית, אולם שינוי טבע העצם הנמצא זה אינו הוצאה יש מאין, רק שינוי הטבע היש ומקריו, וזה יעשה ה' תמיד בעת הצורך, ונקרא נס על שישנה בו טבע העצם המורגל, בנפלאותיו יקרר האש, יעמיד השמש, יעמדו כמו נד נוזלים, וכ"ז רק שינוי טבע העצם באיכות או בתנועה שהם מקרי העצם, לא עצמו. וחוץ מזה לא השכיל בזה המקום גם לפי שטתו, כי ירידת המים במורד אינו טבע מתעצם במים עצמם כמו שהחום והשריפה טבע מתעצם ביסוד האש עצמו, כי סבתו היא דחיקת האויר שמכביד על המים ומורידם למטה, והלא המים יעלו באדים וישימו עבים רכובם, ויהיו תלוים ועומדים בכלי שפיה סתום למעלה שאין האויר דוחק מלמעלה, והרי שזה שהמים יורדים יבא מסבה חיצונית לא מטבעם, ואם הורק האויר המרחף על פני המים במקום שנכרתו המים יחוייב שיתיצבו כמו נד נוזלים כמו שיעלו אל הקנה שהורק האויר ממנה ע"י הלופט פומפי, ואיך לא יעמדו מפני אדון כל הארץ, והכתוב באר כי לא ברוח עצר בעד המים שא"כ היו מתפשטים לצד הרוחב אל אדם העיר אשר בצד צרתן, ולא בגשם עב ספיריי, כי היה סמוך לרגלי הכהנים והיו מרגישים בו, והכתוב אומר (קהלת ז, טז) אל תתחכם יותר למה תשומם):