מ"ג יהושע ג טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יהושע


<< · מ"ג יהושע ג · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעמדו המים הירדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד באדם [מאדם] העיר אשר מצד צרתן והירדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאֹד באדם [מֵאָדָם] הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּֽעַמְד֡וּ הַמַּ֩יִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד הַרְחֵ֨ק מְאֹ֜ד באדם מֵֽאָדָ֤ם הָעִיר֙ אֲשֶׁר֙ מִצַּ֣ד צָֽרְתָ֔ן וְהַיֹּרְדִ֗ים עַ֣ל יָ֧ם הָעֲרָבָ֛ה יָם־הַמֶּ֖לַח תַּ֣מּוּ נִכְרָ֑תוּ וְהָעָ֥ם עָבְר֖וּ נֶ֥גֶד יְרִיחֽוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְקָמוּ מַיָא דְנַחְתִין מִלְעֵילָא קָמוּ רוּקְבָא חָד רְחִיקִין לַחֲדָא מֵאָדָם קַרְתָּא דְבִסְטַר צָרְתָן וּדְנַחֲתִין לְיַמָא דְמֵישְׁרָא לְיַמָא דְמִלְחָא שְׁלִימוּ פְּסָקוּ וְעַמָא עֲבָרוּ לָקֳבֵיל יְרֵיחוֹ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הרחק מאד" - ממקום שעמדו שם נפסקו

"מאדם העיר" - כך שמה

"והיורדים" - אותם שהיו יורדים משם ולמטה תחלה

"תמו נכרתו" - עברו כדרך הליכתן ככל הנחלים ההולכים אל הים עד אשר תמו

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תמו נכרתו" - המים ההם תמו ממקומם ונכרתו והלכו להם ונשאר המקום חורב ויובש

"והיורדים" - המים שירדו קודם הכריתה לצד ים הערבה והוא ים המלח

"הרחק מאוד" - הנד ההוא היה רחוק מאוד מהעיר ששמה אדם העומדת בצד צרתן

"ויעמדו" - מוסב למעלה (פסוק טז) לומר הנה עם כל רבוי המים עמדו היורדים מלמעלה אחר הכריתה וקמו נד אחד

מצודת ציון

"תמו" - מלשון תם והשלמה

<< · מ"ג יהושע · ג · טז · >>