מ"ג זכריה ט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות זכריה


<< · מ"ג זכריה ט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה צבאות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו המו כמו יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ אַבְנֵי קֶלַע וְשָׁתוּ הָמוּ כְּמוֹ יָיִן וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

יְיָ צְבָאוֹת יְרַחֵם עֲלֵיהוֹן וְיִשְׁלְטוּן בְּעַמְמַיָא וְיִקְטְלוּנוּנוּן וּשְׁאָרְהוֹן יְגַמְרוּן כְּמָא דְשָׁדָן אַבְנָא בְקִלְעָא וְיִבְזוּן יַת נִכְסֵיהוֹן וְיִסְבְּעוּן מִנְהוֹן כְּשָׁתֵי חֲמַר וּתְהֵי נַפְשֵׁהוֹן מַלְיָא תַפְנוּקִין כְּמִזְרַק דִמְלֵי סוּלְתָּא וּמְשַׁח וִיהוֹן מְזַהֲרִין כִּדְמָא דִמְזָהֵר עַל כָּתְלָא דְמַדְבְּחָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואכלו" - שלל אויביהם

"וכבשו" - תחתיהם אבני קלע הם היונים שהם מלומדי קשת ולקלע באבן

"המו כמו יין" - המיון בקול ששון ושמחה כמו שהומים שתויי יין

"ומלאו" - נפשותם כל טוב

"כמזרק" - שמלא דם לפני המזבח

"כזויות מזבח" - שמנסכין שם יין והיין צף עליו כמו ששנינו במסכת סוכה לשון שביעה ל' שכרות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' צבאות יגן עליהם" ולא יצטרכו למלחמה כלל, רק "ואכלו וכבשו אבני קלע", במה שיאכלו יכבשו המלחמה ואבני קלע שיורו האויבים עליהם, "ושתו המו כמו" יין ע"י שישתו ויהמו כמו שותי יין בזה "ימלאו דם כמזרק" שממלאים אותו בדם הזבח, "וכזויות מזבח" שזורקים ושופכים שם דם הזבחים, כן ימלאו דם חללים, לא ע"י מלחמה רק יאכלו וישתו וה' יפילם חללים, ודימה דם החללים לדם המזרק שהוא לרצון לפני ה', כן ירצה ה' במעשיהם ונצחונם:

ביאור המילות

"וכבשו", כמו יכבוש עונותינו:

"המו". כמו (שתו) יין, כאילו שתו יין:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ומלאו כמזרק" - יהיו מלאים מדם הרוגים כמזרק המלא מדם הזבחים העומד לזרוק

"כזויות מזבח" - הם הקרנות המלאים ממתן דמי הקרבנות

"ושתו המו" - ישתו דמם ויהמו בקול המייה כמו שותה היין כמ"ש לץ היין הומה שכר (משלי כ)

"יגן עליהם" - אז יגן על ישראל שלא יהיו נלקים עמהם ועוד הם יאכלו וישחיתו ויכבשו את אבני הקלע ועל שרי האומות יאמר וכלפי שהמשיל למטה בענין את שרי יהודה וישראל לאבני נזר שהם אבני יקר שמשימים בכתר המשיל שרי האומות לאבנים שמקלעים אותם הנבזים העומדים לזריקה

מצודת ציון

"וכבשו" - ענין האחיזה בחזקה כמו ויכבשום לעבדים (ירמיהו לד)

"אבני קלע" - האבנים הנזרקים בכף הקלע והוא הכלי המיוחד לזה

"המו" - מלשון המייה

"כמזרק" - הוא הספל

"כזויות" - כקרנות

<< · מ"ג זכריה · ט · טו · >>