מ"ג ויקרא כז כה
כתיב:
וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל.
מנוקד:
וְכׇל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה הַשָּׁקֶל.
עם טעמים:
וְכׇ֨ל־עֶרְכְּךָ֔ יִהְיֶ֖ה בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה יִהְיֶ֥ה הַשָּֽׁקֶל׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכָל פּוּרְסָנֵיהּ יְהֵי בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא עַסְרִין מָעִין יְהֵי סִלְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכָל עִילוֹיֵיהּ יְהֵי בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא עַשְרִין מָעִין הַוְיָא סִלְעָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכָל עִילוֹי יֶהֱוֵי בִּסִלְעֵי קוּדְשָׁא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בחקתי פרק יא (עריכה)
"וכל ערכך יהיה בשקל"-- אין נערכין פחות מסלע.
"בשקל הקדש" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (במדבר יח, טז) "ופדויו מבן חדש תפדה", יכול בעבדים ובשטרות ובקרקעות? תלמוד לומר "בשקל הקדש". אין לי אלא סלעים של קדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר "תפדה"-- לרבות דבר המטלטל. אם כן למה נאמר "בשקל הקדש"? פרט לעבדים ולשטרות ולקרקעות.
"עשרים גרה יהיה השקל"-- לימדך כמה הוא סלע.
רש"י
"עשרים גרה" - עשרים מעות כך היו מתחילה ולאחר מכאן הוסיפו שתות ואמרו רבותינו שש מעה כסף דינר עשרים וארבע מעות לסלע
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עֶשְׂרִים גֵּרָה – עֶשְׂרִים מָעוֹת. כָּךְ הָיוּ מִתְחִלָּה, וּלְאַחַר מִכָּאן הוֹסִיפוּ שְׁתוּת וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שֵׁשׁ מָעָה כֶּסֶף דִּינָר, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מָעוֹת לְסֶלַע.