רש"י על ויקרא כז
<< · רש"י על ויקרא · כז
פסוק ב (כל הפסוק)
"כי יפלא" - יפריש בפיו
"בערכך נפשת" - ליתן ערך נפשו לומר ערך דבר שנפשו תלויה בו עליפסוק ג (כל הפסוק)
"והיה ערכך וגו'" - אין ערך זה ל' דמים אלא בין שהוא יוקר בין שהוא זול כפי שניו הוא הערך הקצוב עליו בפרשה זו
"ערכך" - כמו ערך וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הואפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
"ואם מך הוא" - שאין ידו משגת ליתן הערך הזה
"והעמידו" - לנערך לפני הכהן ויעריכנו לפי השגת ידו של מעריך
"על פי אשר תשיג" - לפי מה שיש לו יסדרנו וישאיר לו כדי חייו מטה כר וכסת וכלי אומנות אם היה חמר משאיר לו חמורופסוק ט (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"טוב ברע" - תם בבעל מום
"או רע בטוב" - (ת"כ תמורה ט) וכל שכן טוב בטוב ורע ברעפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
"אם משנת היבל יקדיש וגו'" - אם משעברה שנת היובל מיד הקדישה ובא זה לגאלה מיד
"כערכך יקום" - כערך הזה האמור יהיה חמשים כסף יתןפסוק יח (כל הפסוק)
"ואם אחר היבל יקדיש" - וכן אם הקדישה משנת היובל ונשתהה ביד גזבר ובא זה לגאלה אחר היובל
"וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות" - כפי חשבון כיצד הרי קצב דמיה של ארבעים ותשע שנים חמשים שקל הרי שקל לכל שנה ושקל יתר על כולן והשקל ארבעים ושמנה פנדיונין הרי סלע ופונדיון לשנה אלא שחסר פונדיון אחד לכולן ואמרו רבותינו שאותו פונדיון קלבון לפרוטרוט והבא לגאול יתן סלע ופונדיון לכל שנה לשנים הנותרות עד שנת היובל
"ונגרע מערכך" - מנין השנים שמשנת היובל עד שנת הפדיוןפסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
"ואם לא יגאל את השדה" - המקדיש
"ואם מכר נח" - הגזבר
"את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד" - לשוב ביד המקדישפסוק כא (כל הפסוק)
"והיה השדה בצאתו ביבל" - מיד הלוקחו מן הגזבר כדרך שאר שדות היוצאות מיד לוקחיהם ביובל
"קדש לה'" - לא שישוב להקדש בדק הבית ליד הגזבר אלא כשדה החרם הנתון לכהנים שנאמר (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה אף זו תתחלק לכהנים של אותו משמר שיום הכפורים של יובל פוגע בופסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"וכל ערכך יהיה בשקל הקדש" - כל ערכך שכתוב בו שקלים יהיה בשקל הקדש
"עשרים גרה" - עשרים מעות כך היו מתחילה ולאחר מכאן הוסיפו שתות ואמרו רבותינו שש מעה כסף דינר עשרים וארבע מעות לסלעפסוק כו (כל הפסוק)
פסוק כז (כל הפסוק)
"ואם בבהמה הטמאה וגו'" - אין המקרא הזה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו להקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית
"ופדה בערכך" - כפי מה שיעריכנה הכהן
"ואם לא יגאל" - ע"י בעלים (ת"כ)
"ונמכר בערכך" - לאחריםפסוק כח (כל הפסוק)
"אך כל חרם וגו'" - (ת"כ) נחלקו רבותינו בדבר יש אומרים סתם חרמים להקדש ומה אני מקיים (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה בחרמי כהנים שפירש ואמר הרי זה חרם לכהן ויש שאמרו סתם חרמים לכהנים
"לא ימכר ולא יגאל" - אלא ינתן לכהן לדברי האומר סתם חרמים לכהנים מפרש מקרא זה בסתם חרמים והאומר סתם חרמים לבדק הבית מפרש מקרא זה בחרמי כהנים (ערכין כח) שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד כהן וחרמי גבוה נפדים
"כל חרם קדש קדשים הוא" - האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן והאומר סתם חרמים לכהנים מפרש כל חרם קדש קדשים הוא לה' ללמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ונותן לכהן כמו ששנינו במסכת ערכין אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתה
"מאדם" - (ערכין כח) כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנעניםפסוק כט (כל הפסוק)
"כל חרם אשר יחרם וגו'" - (ת"כ) היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום
"מות יומת" - הרי הולך למות לפיכך לא יפדה אין לו לא דמים ולא ערךפסוק ל (כל הפסוק)
"וכל מעשר הארץ" - במעשר שני הכתוב מדבר
"מזרע הארץ" - דגן
"מפרי העץ" - תירוש ויצהר
"לה' הוא" - קנאו השם ומשולחנו צוה לך לעלות ולאכול בירושלים כמו שנאמר (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו'פסוק לא (כל הפסוק)
פסוק לב (כל הפסוק)
"תחת השבט" - כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה והעשירי מכה בשבט צבוע בסיקרא להיות ניכר שהוא מעשר כן עושה לטלאים ועגלים של כל שנה ושנה
"יהיה קדש" - ליקרב למזבח דמו ואמוריו והבשר נאכל לבעלים שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה ולא מצינו שיהא בשרו ניתן לכהניםפסוק לג (כל הפסוק)
"לא יבקר וגו'" - לפי שנאמר (שם יב) וכל מבחר נדריכם יכול יהא בורר ומוציא את היפה ת"ל לא יבקר בין טוב לרע בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקריב בעל מום אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד חסלת ספר ויקרא
<< · רש"י על ויקרא · כז