רש"י על ויקרא כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רש"י על ויקרא · כז

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יפלא" - יפריש בפיו

"בערכך נפשת" - ליתן ערך נפשו לומר ערך דבר שנפשו תלויה בו עלי

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה ערכך וגו'" - אין ערך זה ל' דמים אלא בין שהוא יוקר בין שהוא זול כפי שניו הוא הערך הקצוב עליו בפרשה זו

"ערכך" - כמו ערך וכפל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם מבן חמש שנים" - לא שיהא הנודר קטן שאין בדברי הקטן כלום אלא גדול שאמר ערך קטן הזה שהוא בן חמש שנים עלי

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם מבן ששים שנה וגו'" - כשמגיע לימי הזקנה האשה קרובה להחשב כאיש לפיכך האיש פוחת בהזדקנו יותר משליש בערכו והאשה אינה פוחתת אלא שליש בערכה (ערכין יט) דאמרו אינשי סבא בביתא פחא בביתא סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם מך הוא" - שאין ידו משגת ליתן הערך הזה

"והעמידו" - לנערך לפני הכהן ויעריכנו לפי השגת ידו של מעריך

"על פי אשר תשיג" - לפי מה שיש לו יסדרנו וישאיר לו כדי חייו מטה כר וכסת וכלי אומנות אם היה חמר משאיר לו חמורו

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל אשר יתן ממנו" - אמר רגלה של זו עולה דבריו קיימין ותמכר לצרכי עולה ודמיה חולין חוץ מדמי אותו האבר

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"טוב ברע" - תם בבעל מום

"או רע בטוב" - (ת"כ תמורה ט) וכל שכן טוב בטוב ורע ברע

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם כל בהמה טמאה" - (ת"כ תמורה לב) בבעלת מום הכ' מדבר שהיא טמאה להקרבה ולמדך הכ' שאין קדשים תמימים יוצאין לחולין בפדיון אלא א"כ הוממו

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כערכך הכהן כן יהיה" - לשאר כל אדם הבא לקנותה מיד הקדש

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם גאל יגאלנה" - בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש (ת"כ) וכן במקדיש בית וכן במקדיש את השדה וכן בפדיון מעשר שני הבעלים מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה ערכך לפי זרעו" - ולא כפי שוויה אחת שדה טובה ואחת שדה רעה פדיון הקדשן שוים בית כור שעורים בחמשים שקלים כך גזירת הכתוב והוא שבא לגאלה בתחלת היובל ואם בא לגאלה באמצעו נותן לפי החשבון סלע ופונדיון לשנה לפי שאינה הקדש אלא למנין שני היובל שאם נגאלה הרי טוב ואם לאו הגזבר מוכרה בדמים הללו לאחר ועומדת ביד הלוקח עד היובל כשאר כל השדות המכורות וכשהיא יוצאה מידו חוזרת לכהנים של אותו משמר שהיובל פוגע בו ומתחלקת ביניהם זהו המשפט האמור במקדיש שדה ועכשיו אפרשנו על סדר המקראות

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם משנת היבל יקדיש וגו'" - אם משעברה שנת היובל מיד הקדישה ובא זה לגאלה מיד

"כערכך יקום" - כערך הזה האמור יהיה חמשים כסף יתן

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם אחר היבל יקדיש" - וכן אם הקדישה משנת היובל ונשתהה ביד גזבר ובא זה לגאלה אחר היובל

"וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות" - כפי חשבון כיצד הרי קצב דמיה של ארבעים ותשע שנים חמשים שקל הרי שקל לכל שנה ושקל יתר על כולן והשקל ארבעים ושמנה פנדיונין הרי סלע ופונדיון לשנה אלא שחסר פונדיון אחד לכולן ואמרו רבותינו שאותו פונדיון קלבון לפרוטרוט והבא לגאול יתן סלע ופונדיון לכל שנה לשנים הנותרות עד שנת היובל

"ונגרע מערכך" - מנין השנים שמשנת היובל עד שנת הפדיון

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם גאל יגאל" - המקדיש אותו יוסיף חומש על הקצבה הזאת

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם לא יגאל את השדה" - המקדיש

"ואם מכר נח" - הגזבר

"את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד" - לשוב ביד המקדיש

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והיה השדה בצאתו ביבל" - מיד הלוקחו מן הגזבר כדרך שאר שדות היוצאות מיד לוקחיהם ביובל

"קדש לה'" - לא שישוב להקדש בדק הבית ליד הגזבר אלא כשדה החרם הנתון לכהנים שנאמר (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה אף זו תתחלק לכהנים של אותו משמר שיום הכפורים של יובל פוגע בו

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם את שדה מקנתו וגו'" - חלוק יש בין שדה מקנה לשדה אחוזה ששדה מקנה לא תתחלק לכהנים ביובל לפי שאינו יכול להקדישה אלא עד היובל שהרי ביובל היתה עתידה לצאת מידו ולשוב לבעלים לפיכך אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה ואם לא יגאל וימכרנה גזבר לאחר או אם לא יגאל הוא בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו אותו שהקדישה ופן תאמר לאשר קנהו הלוקח הזה האחרון מאתו וזהו הגזבר לכך הוצרך לומר לאשר לו אחוזת הארץ מירושת אבות וזהו בעלים הראשונים שמכרוה למקדיש

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל ערכך יהיה בשקל הקדש" - כל ערכך שכתוב בו שקלים יהיה בשקל הקדש

"עשרים גרה" - עשרים מעות כך היו מתחילה ולאחר מכאן הוסיפו שתות ואמרו רבותינו שש מעה כסף דינר עשרים וארבע מעות לסלע

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יקדיש איש אתו" - לשם קרבן אחר לפי שאינו שלו

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם בבהמה הטמאה וגו'" - אין המקרא הזה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו להקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית

"ופדה בערכך" - כפי מה שיעריכנה הכהן

"ואם לא יגאל" - ע"י בעלים (ת"כ)

"ונמכר בערכך" - לאחרים

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך כל חרם וגו'" - (ת"כ) נחלקו רבותינו בדבר יש אומרים סתם חרמים להקדש ומה אני מקיים (במדבר יח) כל חרם בישראל לך יהיה בחרמי כהנים שפירש ואמר הרי זה חרם לכהן ויש שאמרו סתם חרמים לכהנים

"לא ימכר ולא יגאל" - אלא ינתן לכהן לדברי האומר סתם חרמים לכהנים מפרש מקרא זה בסתם חרמים והאומר סתם חרמים לבדק הבית מפרש מקרא זה בחרמי כהנים (ערכין כח) שהכל מודים שחרמי כהנים אין להם פדיון עד שיבואו ליד כהן וחרמי גבוה נפדים

"כל חרם קדש קדשים הוא" - האומר סתם חרמים לבדק הבית מביא ראיה מכאן והאומר סתם חרמים לכהנים מפרש כל חרם קדש קדשים הוא לה' ללמד שחרמי כהנים חלים על קדשי קדשים ועל קדשים קלים ונותן לכהן כמו ששנינו במסכת ערכין אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתה

"מאדם" - (ערכין כח) כגון שהחרים עבדיו ושפחותיו הכנענים

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כל חרם אשר יחרם וגו'" - (ת"כ) היוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי לא אמר כלום

"מות יומת" - הרי הולך למות לפיכך לא יפדה אין לו לא דמים ולא ערך

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל מעשר הארץ" - במעשר שני הכתוב מדבר

"מזרע הארץ" - דגן

"מפרי העץ" - תירוש ויצהר

"לה' הוא" - קנאו השם ומשולחנו צוה לך לעלות ולאכול בירושלים כמו שנאמר (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו'

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ממעשרו" - ולא ממעשר חבירו הפודה מעשר של חבירו אין מוסיף חומש ומה היא גאולתו כדי להתירו באכילה בכל מקום והמעות יעלה ויאכל בירושלים כמ"ש ונתת בכסף וגו'

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תחת השבט" - כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה והעשירי מכה בשבט צבוע בסיקרא להיות ניכר שהוא מעשר כן עושה לטלאים ועגלים של כל שנה ושנה

"יהיה קדש" - ליקרב למזבח דמו ואמוריו והבשר נאכל לבעלים שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה ולא מצינו שיהא בשרו ניתן לכהנים

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יבקר וגו'" - לפי שנאמר (שם יב) וכל מבחר נדריכם יכול יהא בורר ומוציא את היפה ת"ל לא יבקר בין טוב לרע בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקריב בעל מום אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד חסלת ספר ויקרא