מ"ג ויקרא כה לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ויקרא


<< · מ"ג ויקרא כה · לג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַאֲשֶׁ֤ר יִגְאַל֙ מִן־הַלְוִיִּ֔ם וְיָצָ֧א מִמְכַּר־בַּ֛יִת וְעִ֥יר אֲחֻזָּת֖וֹ בַּיֹּבֵ֑ל כִּ֣י בָתֵּ֞י עָרֵ֣י הַלְוִיִּ֗ם הִ֚וא אֲחֻזָּתָ֔ם בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּדְיִפְרוֹק מִן לֵיוָאֵי וְיִפְּקוּן זְבִינֵי בֵיתָא וְקִרְוֵי אַחְסָנְתֵיהּ בְּיוֹבֵילָא אֲרֵי בָתֵּי קִרְוֵי לֵיוָאֵי אִנִּין אַחְסָנַתְהוֹן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וּמַאן דְיִפְרוֹק מִן לֵיוָאֵי וְיִפּוֹק זְבִינֵי בֵּיתָא וְקִירְוֵי אַחְסַנְתְּהוֹן בְּיוֹבְלָא אֲרוּם בָּתֵּי קִירְוֵי לֵיוָאֵי הִיא אַחְסַנְתְּהוֹן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר יגאל מן הלוים" - ואם יקנה בית או עיר מהם - "ויצא ביבל" אותו "ממכר" של "בית" או של "עיר", וישוב ללוי שמכרו, ולא יהיה חלוט כשאר בתי ערי חומה של ישראל. ו"גאולה" זו לשון מכירה.

דבר אחר: לפי שנאמר "גאולת עולם תהיה ללוים", יכול לא דיבר הכתוב אלא בלוקח ישראל שקנה בית בערי הלוים, אבל לוי שקנה מלוי יהיה חלוט? תלמוד לומר: "ואשר יגאל - מן הלוים": אף הגואל מיד לוי גואל גאולת עולם. "ויצא ממכר בית" הרי זו מצוה אחרת: ואם לא גאלה - יוצאה ביובל, ואינו נחלט לסוף שנה כבית של ישראל.

"כי בתי ערי הלוים היא אחזתם" - לא היה להם נחלת שדות וכרמים, אלא ערים לשבת ומגרשיהם, לפיכך הם להם במקום שדות, ויש להם גאולה כשדות, כדי שלא יופקעו נחלתם מהם.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואשר יגאל מן הלוים" - הנראה בפשוטו של פסוק זה, כי אמר (פסוק לב) "גאלת עולם תהיה ללוים" - לגאול מיד ולגאול לעולם, ולא פירש בהם אם יגאלו הקרובים, ולא אם ינהג בהם יובל; לפיכך חזר ואמר: "ואשר יגאל מן הלוים, יהיה הגואל שיגאל הוא מעצמו או הלוי הקרוב אליו, ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל מיד הקונה, על דעת כן יגאל, שיחשוב שני ממכרו, והשיב את העודף", לומר שהיובל נוהג בהם, ותהיה גאולת הלוים כאשר אמר בישראל (לעיל פסוק כז) "וחשב את שני ממכרו וגו'".

ורבותינו אמרו (ערכין לג א) שהכתוב מדבר בלוי שקנה מלוי, ולפי דבריהם נראה לי בפירוש הפסוק, כי היה לפנים בישראל, כשצריך אדם למכור שדהו, שיבא הקודם בירושתו ויקנה אותה, והוא הנקרא "גאולה", שנאמר (ירמיהו לב ז): "קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה לקנות", וכן מפורש שם בענין בועז (רות ד), ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר כמו שעשה בועז (רות ד ח).

והנה, יאמר הכתוב בכאן, כי כאשר יגאל הלוי נחלת הלוי קרובו, כלומר שיקנה אותה ממנו כדין הגאולה, יצא הממכר ההוא ביובל; לימד שיהא יובל נוהג בהם בגאולה כמכירה אחרת, ולא היה צריך להזכיר הדין במכירה לבדה, כי הם בכלל ישראל, אלא שיפה כחם בגאולת עולם.

והדין הזה של גאולה גם בישראל הוא נוהג, אבל הזכירו הכתוב בלוים, שלא תאמר 'לא נתנו הערים אלא לשבט הלוי כולו, ולכן יצאו מישראל אבל לא מלוי, וכל שכן מגואל קרוב שאנחנו חייבנוהו לקנות', ולכך אמר, שאף הגאולה תצא ביובל, ומן הלוי נלמד בישראל.

ואפשר גם כן, שאין הלוים רשאין למכור בעריהם לישראל בשום מכר, ולכן תקרא כל קנייתם גאולה.

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ו] "ואשר יגאל מן הלוים" מה תלמוד לומר? שיכול, לוי מישראל יגאל כסדר הזה -- שהרי הורע כח ישראל בשלו, אבל מלוי לא יגאל... תלמוד לומר "ואשר יגאל מן הלוים"-- אף לוי מלוי גואל.

[ז] "מן הלוים"-- ולא כל הלוים, פרט לבן לוי נתין ולבן לוי ממזר.

"ויצא ממכר..."-- יכול בעבדים ובשטרות ובמטלטלין? תלמוד לומר "בית", ו"עיר", ו'אחוזה'.  ואם כן מה תלמוד לומר "ממכר"? ממכרו יוצא ביובל ואין הקדשו יוצא ביובל [אלא בפדיון].

[ח] "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר ישראל שירש את אבי אמו לוי, יכול יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "ואשר יגאל מן הלוים".   אי "אשר יגאל מן הלוים", יכול לוי שירש את אבי אמו ישראל יגאל כסדר הזה? תלמוד לומר "כי בתי ערי הלוים"-- עד שיהא לוי ובערי הלוים, דברי רבי.  וחכמים אומרים אין דברים (ס"א דבריו) אמורים אלא בערי הלוים: "כי בתי ערי הלוים הִוא אחוזתם בתוך בני ישראל"-- להגיד מה גרם.

<< · מ"ג ויקרא · כה · לג · >>