מ"ג ויקרא יז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ויקרא


<< · מ"ג ויקרא יז · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קׇרְבָּן֙ לַֽיהֹוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְלִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לָא אַיְתְיֵהּ לְקָרָבָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ קֳדָם מַשְׁכְּנָא דַּייָ דְּמָא יִתְחֲשֵׁיב לְגוּבְרָא הַהוּא דְּמָא אֲשַׁד וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מִגּוֹ עַמֵּיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְלִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא לָא אַיְיתֵיהּ לְקָרָבָא קָרְבָּנָא קֳדָם יְיָ קֳדָם מַשְׁכְּנָא דַיְיָ אֲדַם קְטוֹל יִתְחַשֵׁב לְגַבְרָא הַהוּא וּתְהֵי לֵיהּ כְּאִילוּ אֲדַם זַכְּאַי אָשַׁד וְיִשְׁתֵּצֵי בַּר נְשָׁא הַהוּא מֵעַמֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דם יחשב" - כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו

"דם שפך" - (תורת כהנים) לרבות את הזורק דמים בחוץ

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם דם יחשב" - ממעשה בראשית (בראשית א כט ל) יאמר הנה בכל בעלי חיים זולתי אדם עשיתי דמם כמים ולחומם כגללים כמו שאמר (שם ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל אבל אם ישחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[ה] יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא: ומה אם קדשים --שהיה להם שעת היתר בחוץ-- חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין --שלא היתה להם שעת היתר בפנים-- אינו דין שיהיו חייבים עליהם משום השוחט בפנים?! תלמוד לומר "קרבן"-- על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין.

[ו] אי קרבן יכול יהיו חייבים על הקדש בדק הבית? תלמוד לומר "אל פתח אהל מועד לא הביאו"-- יצא הקדש בדק הבית שאינו בא אל פתח אהל מועד.

[ז] אוציא הקדש בדק הבית שאינו בא אל אהל מועד ולא אוציא את הרובע, ואת הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ובני יונה שעבר זמנם, ובעלי מום קבועים? תלמוד לומר "להקריב"-- הכשרים ליקרב, יצאו אלו שאינם כשרים ליקרב.

או יכול אוציא את אלו שאינן כשרים ליקרב ולא אוציא (פר חטאת) ושעיר המשתלח?... תלמוד לומר "לה' "-- המיוחדים לה', יצאו אלו שאין מיוחדים לשם.

[ח] או אוציא את אלו שאינן מיוחדים לשם ולא אוציא עולה מחוסר זמן בגופה, וחטאת בין בגופה בין בבעלים, ותורים שלא הגיע זמנם, ובעלי מומים עוברים? תלמוד לומר "לפני משכן ה' "-- הכשרים ליקרב עכשיו, יצאו אלו שאין כשרים אלא לאחר זמן. ר' שמעון אומר, הואיל והם כשרים לאחר זמן יהיו חייבים עליהם בלא תעשה.


"דם יחשב לאיש ההוא"-- ולא לשולחיו.

"דם שפך"-- אחד ששפך חייב, שנים ששפכו פטורים.   והלא דין הוא! ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור-- חייב שנים שהעלו, מקום ששוחט להדיוט חייב אינו דין שנחייב שנים ששחטו?! תלמוד לומר "דם שפך"-- אחד ששחט חייב, שנים ששחטו פטורים.

"ונכרת האיש"-- ולא הצבור.  "ההוא"-- לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה.  "מקרב עמו"-- ולא עמו, ועמו שלום.

<< · מ"ג ויקרא · יז · ד · >>