רשב"ם על ויקרא יז

(ד). דם יחשב לאיש ההוא דם שפך: חיוב מיתה יחשב משמים לאיש ההוא אותו דם ששפך בשעת שחיטת חוץ:

(ו). אשר הם זובחים על פני השדה: ויש מהם שטועים לזבוח לשעירים ולא לשמים:

(יג). וכסהו בעפר: כי אז לא יהא ראוי לאכילה:

(טו). אשר תאכל נבלה: אפילו קטן יטמא:

(טז). ונשא עונו: אם יאכל קודש או נכנס למקדש: