מ"ג ויקרא יד יג
כתיב:
ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא.
מנוקד:
וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא.
עם טעמים:
וְשָׁחַ֣ט אֶת־הַכֶּ֗בֶשׂ בִּ֠מְק֠וֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט אֶת־הַֽחַטָּ֛את וְאֶת־הָעֹלָ֖ה בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֑דֶשׁ כִּ֡י כַּ֠חַטָּ֠את הָאָשָׁ֥ם הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הֽוּא׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִכּוֹס יָת אִמְּרָא בְּאַתְרָא דְּיִכּוֹס יָת חַטָּתָא וְיָת עֲלָתָא בַּאֲתַר קוּדְשָׁא אֲרֵי כְּחַטָּתָא אֲשָׁמָא הוּא לְכָהֲנָא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִכּוֹס טַבְּחָא יַת אִימְרָא בְּאַתְרָא דְיִכּוֹס יַת חַטָאתָא וְיַת עֲלָתָא בַּאֲתַר קַדִישׁ אֲרוּם הֵי כְּחַטָאתָא הֵיכְדֵין אֲשָׁמָא הוּא לְכַהֲנָא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ח] "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה" מה ת"ל? לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? ת"ל "במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה" [ט] יכול על טבעתו? ת"ל "במקום הקדש"-- להכשיר את כל הרוח [י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? ת"ל "את החטאת ואת העולה במקום הקדש"
[א] "כי כחטאת האשם הוא לכהן"--מה חטאת מן החולין, ביום, ובידו הימנית אף אשם מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו.
אי מה חטאת דמה למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה?... ת"ל "זאת תורת האשם קדש קדשים הוא... ואת דמו יזרוק"-- לרבות כל האשמות ואשם מצורע שיהא דמו ניתן למטה. ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות. כשהוא אומר "הוא לכהן"-- הכהן קדום. מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום.
"הוא"-- פרט לששחטו שלא לשמו.
"קדש קדשים" לרבות לוג שמן של מצורע. "הוא"-- פרט לשחסר כל שהוארש"י
"כי כחטאת" - כי ככל החטאות
"האשם" - הזה
"הוא לכהן" - בכל עבודות התלויות בכהן הושוה אשם זה לחטאת שלא תאמר הואיל ויצא דמו מכלל שאר אשמות להנתן על תנוך ובהונות לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח לכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן יכול יהא דמו ניתן למעלה כחטאת ת"ל וכו' בתורת כהנים
[טז] כי ככל חטאת האשם הזה. אבל אין פירושו כי ככל חטאת כל אשם, דזה לא צריך למכתב, כי כבר למדנו דין אשם (לעיל ז, א-ז), אלא פירושו כי ככל חטאת אשם זה, דהווה אמינא שלא היה לו דין אשם כיון דיצא מכלל שאר אשמות כדמסיק (רש"י כאן), והוצרך להחזיר לכללו. ואף על גב דכבר הכניסו לכלל - שצריך שחיטה בצפון (רש"י ד"ה במקום), צריך להחזיר אותו לכללו לשאר עבודות. ואי כתב רחמנא "כי כחטאת האשם הזה", הווה אמינא דוקא בשאר עבודות דבעי כהונה, אבל שחיטה דלא בעי כהונה אימא לא תחזיר אותו לכללו, לכן הוצרך למכתב שחיטה בפני עצמו. כך איתא בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:):
[יז] בכל עבודות התלויות בכהן הושווה אשם זה לחטאת. פירוש, שאין רוצה לומר שהאשם יהיה לכהן, שלא תאמר כיון שיצא מן הכלל לידון בדבר החדש - אם כן לא יהיה האשם לכהן, דכבר כתוב "קודש קדשים הוא", כיון שהוא קודש קדשים אסורים לזר. אלא מה שכתב "כי כחטאת האשם הוא לכהן", שכל העבודות התלויות בכהן, דהיינו שבא מן החולין, וביום, וביד הימנית, יש לאשם זה:
[יח] יכול יהא דמו ניתן למעלה. פירוש, למעלה מחוט הסיקרא, כדין חטאת הניתן למעלה מחוט הסיקרא (לעיל ד, לד). וכיון דהקיש הכתוב האשם של מצורע לחטאת, יהיה ניתן דמו למעלה מחוט הסיקרא כחטאת, ויליף לה בתורת כהנים, מדכתיב באשם בפרשת צו (לעיל ז, א) "וזאת תורת האשם", וכל "תורה" לרבות בא, כלומר תורה אחת לכולם, לרבות אשם מצורע שיהיה דמו ניתן למטה מחוט הסיקרא כשאר אשם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי כַּחַטָּאת – כִּי כְּכָל הַחַטָּאוֹת הָאָשָׁם הַזֶּה הוּא לַכֹּהֵן, בְּכָל עֲבוֹדוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּכֹּהֵן – הִשְׁוָה אָשָׁם זֶה לְחַטָּאת; שֶׁלֹא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְיָצָא דָּמוֹ מִכְּלַל שְׁאָר אֲשָׁמוֹת, לִנָּתֵן עַל תְּנוּךְ וּבְהוֹנוֹת, לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵמוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן. יָכוֹל יְהֵא דָּמוֹ נִתָּן לְמַעְלָה כַּחַטָּאת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּלֵּיהּ. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ג,א).