מ"ג ויקרא יג מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות ויקרא


<< · מ"ג ויקרא יג · מז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּלְבוּשָׁא אֲרֵי יְהֵי בֵיהּ מַכְתָּשׁ סְגִירוּ בִּלְבוּשׁ עַמַּר אוֹ בִלְבוּשׁ כִּתָּן׃
ירושלמי (יונתן):
וּלְבוּשָׁא אֲרוּם יְהֵי בֵיהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּ בִּלְבוּשׁ עֲמַר אוֹ בִּלְבוּשׁ כִּיתָּן:

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" - זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם כי היא מכת השם בבית ההוא והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שאמר (שם) כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו והטעם כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים לא בצבועים כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלהים היא ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א מ"ג) ועל דרך הפשט מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק "הבגד או העור או השתי והערב" כי הדבר נס ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


ר' יוסי הגלילי אומר "מחוץ למחנה מושבו והבגד"-- לימד על הבגדים שהם טעונים שילוח חוץ לג' מחנות


[א] "והבגד"-- יכול השיראים והסריקין והכלך וצמר גפן וצמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים".

[ב] אין לי אלא צמר ופשתים המיוחדים, מנין לרבות את הכלאים? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא כלאים הבא מקצתו, ומנין כלאים הבא בכולו? א' מן המינים הבא במקצתו? א' מן המינים הבא בכולו מנין? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא בגד וארג בו שלשה על שלשה, בגד ולא ארג בו אלא שלש על שלש מנין? ת"ל "והבגד".

אין לי אלא בגד שיש לו להיכן שיפשה, בגד שאין לו להיכן שיפשה מנין? ת"ל "והבגד" דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' ישמעאל, הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו ר"א, ישמעאל עוקר הרים אתה.

[ג]יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בבגד צמר או בבגד פשתים"-- מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו.

[ד]אוציא את הצבוע בידי אדם ולא אוציא את הצבוע בידי שמים? ת"ל "לפשתים ולצמר"-- מה פשתים לבנה אף צמר לבנה.

[ה] "או בשתי או בערב"-- יכול שתי וערב של נפה וכברה יהיו טמאים? ת"ל "בצמר או בפשתים". אוציא שתי וערב של נפה וכברה ולא אוציא את של שער? ודין הוא: מה הצמר שלא הוכשר לקבל שריפה על ידי טומאה במקום אחר-- הרי שתי וערב שלו טמא, [ו] שער - כמו שער של נזיר - שהוכשר לקבל שריפה ע"י טומאה אינו דין שיהא שתי וערב שלו טמא?! ת"ל "לפשתים ולצמר"-- ולא של שער.

[ז] יכול יהיו מטמאים מיד? ת"ל "בגד"-- מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולם משתגמר מלאכתם. איזהו גמר מלאכתם? השתי משישלק, והערב מיד, והאונין של פשתים משיתלבנו דברי ר' יהודה.

יכול יהיו מטמאים בכל שהוא? ת"ל "בגד"-- מה בגד משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אף כולן משיארג בו שלש על שלש שתי וערב אפילו כולה שתי ואפילו כולה ערב. היתה פסוקות אינה מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה-- אינה מטמאה בנגעים.

[ח] "עור"-- יכול אף עורות שבים יהיו טמאים? ודין הוא: טימא בשרצים וטימא בנגעים. מה שרצים פטר בהם עורות שבים אף נגעים פטר בהם עורות שבים. [ט] קל וחומר, מה אם שרצים שטימא בהם צבועים פטר בהם עורות שבים, נגעים שלא טימא בהם צבועים אינו דין שיפטר בהם עורות שבים?! לא אם אמרת בשרצים שלא טימא בהם שתי וערב תאמר בנגעים שטימא בהם שתי וערב, הואיל וטימא בהם שתי וערב לא יפטר בהם עורות שבים... ת"ל "בגד"-- מה בגד הגדל בארץ אף עור הגדל בארץ. או יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא? ת"ל "בעור"-- להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהוא, אפילו חוט, אפילו משיחה ובלבד שיחברנו לו כדרך חבורו לטומאה.

[י] יכול אף עור המצה ועור האיפה במשמע? ת"ל "מלאכת עור"-- יצאו עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בהם מלאכה.

[יא] אוציא את עור המצה ועור האיפה שלא נעשה בו מלאכה ולא אוציא עורות רצועות סנדלים שנעשה בהם מלאכה? ת"ל "כלי"-- יצאו עורות רצועות סנדלים שאינם כלים.

[יב] או יכול שאני מוציא עורות אהלים שאינם כלים? ת"ל "לכל אשר יעשה העור למלאכה"-- לרבות עורות אהלים.

[פרק יד משנה א] אי מה צמר בין בהמה דקה בנאכל אף אין לי אלא מין בהמה דקה בנאכל, מנין מין בהמה דקה ואינו נאכל? בהמה גסה ונאכל? בהמה גסה ואינו נאכל? עד שתהא מרבה להביא עורות של שרצים מנין? ת"ל בעור בעור ריבה.

יכול יהיו מטמאים בין צבועים בין שאינם צבועים? ת"ל "בגד ועור"-- מה בגד כולו לבן אף עורות כולם לבנים דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר "או בבגד" וכתוב אחד אומר "בעור", הא כיצד? צבועים בידי שמים- מטמאים. בידי אדם- אין מטמאים.

<< · מ"ג ויקרא · יג · מז · >>