מ"ג ויקרא ג טז
כתיב:
והקטירם הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב ליהוה.
מנוקד:
וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כׇּל חֵלֶב לַיהֹוָה.
עם טעמים:
וְהִקְטִירָ֥ם הַכֹּהֵ֖ן הַמִּזְבֵּ֑חָה לֶ֤חֶם אִשֶּׁה֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ כׇּל־חֵ֖לֶב לַיהֹוָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיַסֵּיקִנּוּן כָּהֲנָא לְמַדְבְּחָא לְחֵים קוּרְבָּנָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא כָּל תַּרְבָּא קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיַסְקִינוּן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא לְחֵם קוּרְבָּנָא לְאִתְקַבָּלָא בְּרַעֲוָא כָּל תְּרֵיב קֳדָם יְיָ: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ד] "והקטירם"-- כולם כאחת.
"לחם אשה לריח ניחח כל חלב לשם"-- לחייב על החלב מעילה.
[ה] משום ר' ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר יח, יז) "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם. את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר"-- למדנו לבכור שהוא טעון דמים וחלבים למזבח.
למעשר ולפסח מנין? כשהוא אומר (דברים יב, כז) "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל".
שיכול אין לי אלא דמם; חלבם מנין? תלמוד לומר "כל חלב לשם".