"לא אשוב" - מדברי הטוב אשר אמרתי לא מאסתים ולא געלתים להיות משחית את אפרים
"כי אל אנכי" - המקיים דבר טובתי ואין מדתי להנחם על הטוב
"בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר" - אחרת כבר הבטחתי להשרות שכינתי בקרבך בירושלים ולא אשרה אותה עוד על עיר אחרת ויש מפרש בעיר ל' שנאה כמו (שמואל א כה) ויהי ערך
"לא אעשה", עפ"ז יאמר ה' שבחר דרך ממוצע, והוא שלא יתרחק למעון שמים לעזבם הפקר ביד מלך אשור לכלותם כפי מה שגזר עליהם תחלה בחרון אפו, ועז"א "לא אעשה חרון אפי", וכן לא ישוב להיות אתם בעיר שומרון כי אז יצטרך לשחת אותם כשחת אלהים את ערי הככר, ועז"א "לא אשוב", היינו לא אשוב לעיר שומרון, כי אז אהיה מוכרח "לשחת אפרים, כי אל אנכי ולא איש", זה טעם על שני הדברים, שמצד שאני אל לא אעשה חרון אפי כי חנון אני, ומצד שאני אל א"א לשוב לשומרון שעשו מעשה סדום ועמורה ואצטרך לשחתם, לכן בחר ה' דרך ממוצע, והוא שלא יתרחק מאתם לשמים רק ירד למטה להיות בתוכם לשמרם, ובכל זאת לא יבא בעיר שומרון רק יעמוד חוץ לעיר, ויוציא אותם מן העיר החוצה ללכת לגולה, וה' ילך עמהם בראש גולים והם ילכו אחריו, וז"ש לכן התיעצתי כי "בקרבך קדוש", שאשאר קדוש בקרבך ולא אתרחק מאתך, ובכל זה "ולא אבוא בעיר שומרון", רק אוציאם חוץ מן העיר, ואז.
ביאור המילות
"לא אשוב". פי' אל העיר, "כדי לשחת". וההשחתה תפול לרוב על המהפכה הבא בידי שמים כמו השחתת המבול השחתת ערי הככר ודומיהם, כי האויב יבוז וישלול לעצמו ולא ישחית כל כלי חפץ:
