מ"ג הושע ה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ה · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בֵּית אֶפְרַיִם לְצָדוּ תְהֵא בְּיוֹם תּוּשְׁלְמַת חוֹבִין בְּרַם בְּשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל הוֹדְעֵית אוֹרַיְתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לשמה תהיה ביום תוכחה" - וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה

"אפרים לשמה וגו'" - בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב"ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב"ה בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר וחס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אפרים" באר הטעם שיפרדו ממלכות אפרים, מפני "שאפרים תהיה לשמה ביום תוכחה", היינו ביום המוגבל לה' להוכיח אותם על עונותיהם ולשלם להם גמול, "בשבטי ישראל" מוסב למטה, ושיעור הכתוב וסדרו.

ביאור המילות

"ביום תוכחה". כמו יום צרה ותוכחה (ישעיה ל"ז) ויל"פ ג"כ ששיעור הכתוב תקעו שופר בגבעה וכו' ביום תוכחה, ר"ל ביום צום שאז העם מתאספים וזקן דורש תוכחות ודברי כבושים אז ביום ההוא תקעו שופר והודיעו ברבים לאמר אחריך בנימין כי אפרים לשמה תהיה, בשבטי ישראל, המאמרים מקבילים, "בשבטי ישראל הודעתי נאמנה". היו שרי יהודה עליהם אשפוך [כמסיגי גבול] כמים עברתי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בשבטי ישראל" - בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם

"ביום תוכחה" - ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם

מצודת ציון

"לשמה" - מלשון שממון

"תוכחה" - מלשון ויכוח

<< · מ"ג הושע · ה · ט · >>