מ"ג הושע ב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות הושע


<< · מ"ג הושע ב · ז · >>

מקרא

כתיב: כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי

מנוקד: כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

עם טעמים: כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַֽהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אֲרֵי טְעַת כְּנִישְׁתְּהוֹן בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא בְּהִיתוּ מַלְפֵיהוֹן אֲרֵי אָמְרָה אֱהַךְ בָּתַר עַמְמַיָא רַחֲמֵי מְסַפְּקֵי מֵיכְלִי וּמִשְׁתִּי כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ מְשַׁח כָּל פַּרְנוּסָי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמם" - כנסיה שלהם

"הובישה הורתם" - בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים

"אחרי מאהבי" - בדרכי האומות

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי זנתה אמם", ולכן בניה הם בני זנונים, והגם שי"ל שרוב בעילות אחר הבעל וגם אם האם זנתה הבנים כשרים, אבל הלא "הובישה הורתם" שהיא הובישה את ההריון של הבנים עד שהם ספק ממזרים, "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי", כי מה שרוב בעילות אחרי הבעל הוא דוקא אם היא זונה בצנעה, ואם היא עדיין תחת רשות בעלה ונזונית על שולחנו שאז הוא העקר ורוב הבעילות הם ממנו, אבל היא כבר נפרדה מן הבעל, הן מצד שהיא מפרסמת את זנותה ואמרה בפרסום אלכה אחרי מאהבי, ויוצאת מרשותו לרשות הזונים, הן מצד שלפי דבריה אינה נזונית עוד משל בעלה רק מקבלת מזונותיה מן הזונים והם נותנים "לחמי ומימי", וכן המלבושים, הם נותנים "צמרי ופשתי" שתטוה לה בגדים, וכן יתר צרכיה "שמן" לסוך, "ומשקים" להתענג כמו יין וחלב, וממילא רוב בעילותיה הם מן הזונים ובניה בני זנונים, והנמשל שהכנסיה נפרדה מה' לגמרי ועובדת ע"ז בפרהסיא, וחושבת שכל שפעה והצלחתה באים מצד מערכת הכוכבים והמזלות ושה' לא ייטיב ולא ירע ואין תועלת מעבודתו כלל, ובזה נהיה ככל משפחות האדמה לשרת עץ ואבן, ולכן לא ירחם ה' גם על הטובים וישליך את כולם מעל פניו:

ביאור המילות

"זנתה אמם הובישה הורתם". שם אם יבא לפעמים גם על האומנת, ולכן אמר (ירמיה ט"ז ג') ועל אמותם היולדת אותם, ושם (כ"ב כ"ו) ואת אמך אשר ילדתך, ואמר (שיר ג') אל בית אמי ואל חדר הורתי, שמוסיף על בית אמו שגדלה אותו, החדר שבו ישבה הורתו בעת ההריון, ופה הוסיף שהובישה אותו גם מצד ההריון שיהיה עליו חשש ממזרות:

"מאהבי". בפועל. מורה על הפלגת האהבה, ולרוב בא על האהבה החומריית:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אחרי מאהבי" - אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וגו' ר"ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם

"הובישה הורתם" - האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ"ש

"כי זנתה אמם" - כללות האומה סרתה מעלי

מצודת ציון

"הובישה" - מלשון בושה

"הורתם" - מלשון הריון

"צמרי ופשתי" - מלשון צמר ופשתים

"ושקויי" - מלשון משקה

<< · מ"ג הושע · ב · ז · >>