מ"ג הושע ב ז

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי זָנְתָה אִמָּם הֹבִישָׁה הוֹרָתָם כִּי אָמְרָה אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי צַמְרִי וּפִשְׁתִּי שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַֽהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אֲרֵי טְעַת כְּנִישְׁתְּהוֹן בָּתַר נְבִיֵי שִׁקְרָא בְּהִיתוּ מַלְפֵיהוֹן אֲרֵי אָמְרָה אֱהַךְ בָּתַר עַמְמַיָא רַחֲמֵי מְסַפְּקֵי מֵיכְלִי וּמִשְׁתִּי כְּסוּת מֵילָא וּבוּץ מְשַׁח כָּל פַּרְנוּסָי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"אמם" - כנסיה שלהם

"הובישה הורתם" - בהיתו מלפיהון החכמים המורים להם הוראות בושים מפני עמי הארץ אומרים להם לא תגנובו והם גונבים לא תלוו ברבית והם מלווים

"אחרי מאהבי" - בדרכי האומות

רד"ק

עריכה

• לפירוש "רד"ק" על כל הפרק •

כי זנתה אמם הובישה הורתם: ת"י תירגם יונתן "ארי תעו כנישתהון בתר נביאי שקרא בהיתו מלפיהון" (תרגום יונתן הושע, ב):

אחרי מאהבי: אשור ומצרים שהיו לישראל ברית עמהם ומצילים אותם מאויביהם והיו הולכים בטח בשוחד אשר היו נותנים להם, וכיון שהיו בשלום בבריתם עמהם כאלו הם מספיקים צרכם כי בעזרתם היו עובדים את אדמתם והולכים מארץ אל ארץ בשלום, וזהו "לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי", ומה שאמר "הובישה" יש לה להכלם ממעשיה וממאהביה שבטחה בהם, כי לא יועילו לה בעת צרתה.
ואדוני אבי ז"ל פירש "אחרי מאהבי" - השמש והירח והכוכבים שהיו עובדים להם, וכוונתם היתה כי הם היו נותנים מזונם וסיפוקם, כמו שאמרו (ירמיהו מד, יח): "ומאז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו":

ושקויי: היין ושאר משקים:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"הובישה" - מלשון בושה

"הורתם" - מלשון הריון

"צמרי ופשתי" - מלשון צמר ופשתים

"ושקויי" - מלשון משקה

מצודת דוד

"אחרי מאהבי" - אחרי הנואפים האוהבים אותי הנותנים לחמי וגו' ר"ל שבטחה במערכת השמים בחשבה שכל השפעתה בא לה מהם

"הובישה הורתם" - האם שהרתה אותם עשתה מעשה בושה וכלימה והוא כפל ענין במ"ש

"כי זנתה אמם" - כללות האומה סרתה מעלי

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כי זנתה אמם", ולכן בניה הם בני זנונים, והגם שי"ל שרוב בעילות אחר הבעל וגם אם האם זנתה הבנים כשרים, אבל הלא "הובישה הורתם" שהיא הובישה את ההריון של הבנים עד שהם ספק ממזרים, "כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי", כי מה שרוב בעילות אחרי הבעל הוא דוקא אם היא זונה בצנעה, ואם היא עדיין תחת רשות בעלה ונזונית על שולחנו שאז הוא העקר ורוב הבעילות הם ממנו, אבל היא כבר נפרדה מן הבעל, הן מצד שהיא מפרסמת את זנותה ואמרה בפרסום אלכה אחרי מאהבי, ויוצאת מרשותו לרשות הזונים, הן מצד שלפי דבריה אינה נזונית עוד משל בעלה רק מקבלת מזונותיה מן הזונים והם נותנים "לחמי ומימי", וכן המלבושים, הם נותנים "צמרי ופשתי" שתטוה לה בגדים, וכן יתר צרכיה "שמן" לסוך, "ומשקים" להתענג כמו יין וחלב, וממילא רוב בעילותיה הם מן הזונים ובניה בני זנונים, והנמשל שהכנסיה נפרדה מה' לגמרי ועובדת ע"ז בפרהסיא, וחושבת שכל שפעה והצלחתה באים מצד מערכת הכוכבים והמזלות ושה' לא ייטיב ולא ירע ואין תועלת מעבודתו כלל, ובזה נהיה ככל משפחות האדמה לשרת עץ ואבן, ולכן לא ירחם ה' גם על הטובים וישליך את כולם מעל פניו:

ביאור המילות

"זנתה אמם הובישה הורתם". שם אם יבא לפעמים גם על האומנת, ולכן אמר (ירמיה ט"ז ג') ועל אמותם היולדת אותם, ושם (כ"ב כ"ו) ואת אמך אשר ילדתך, ואמר (שיר ג') אל בית אמי ואל חדר הורתי, שמוסיף על בית אמו שגדלה אותו, החדר שבו ישבה הורתו בעת ההריון, ופה הוסיף שהובישה אותו גם מצד ההריון שיהיה עליו חשש ממזרות:

"מאהבי". בפועל. מורה על הפלגת האהבה, ולרוב בא על האהבה החומריית:

<< · מ"ג הושע · ב · ז · >>