מ"ג דניאל ז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג דניאל · ז · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא כרסיה שביבין די נור גלגלוהי נור דלק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כׇרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כׇּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"די כרסון רמיו" - כסאות הוטלו ונתקנו לישב במשפט אחד לדין ואחד לצדקה לישראל

"ועתיק יומין יתיב" - הקב"ה יושב למשפט על המלכות הזו ועל שלפניה שהכעיסו לפניו והציקו לבניו

"כתלג חיור" - ללבן עונות עמו

"ושער ראשה כעמר נקא" - מנקה עצמו מזכיות שיש לעכו"ם לפניו ומשלם להם כל שכרם בעולם הזה בויקרא רבה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"חזה" - רואה הייתי כל זאת עד אשר הושלך והושם כסא וזקן מיושן בימים ישב על הכסא ולבושו היה לבן כשלג ושער ראשו היה כצמר נקי

"כרסיה" - כסאו היה ניצוצות של אש גלגלי הכסא היו אש בוער 

מצודת ציון

"ועתיק" - ענין מיושן כמו והדברים עתיקים (דברי הימים א ד')

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"חזה הוית עד די כרסון רמיו, "שראיתי את החיה במחזה עד שיבא העת שיושלכו הכסאות, ופי' חז"ל בתנחומא אלו כסאות עובדי כו"ם שעתיד הקב"ה להפכן, עד די כרסון יתיב אין כתיב כאן אלא רמיו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות, שר"ל שהכסא תצייר הממשלות וראה הפיכת כסאות עובדי עבודת אלילים, כ"ש בחגי והפכתי כסא ממלכות והשמדתי ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו, באר שזה היה ע"י המהומה שיתהוה בין העמים עצמם איש בחרב אחיו, או כפי' רי"א פי' שני שדבר על כסא השרים העליונים שרי האומות שיופסק כחם ושפעם," ועתיק יומין יתב, "ר"ל הקב"ה שהוא נעתק מן הימים והזמן, ר"ל שאינו תחת הזמן, כמ"ש ויודעיו לא חזו ימיו [איוב כ"ד] כמש"פ שם, ישב על כסאו לשפוט את הארץ שזה מכונה בישיבה כמ"ש וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו," לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא, "הלבושים מציינים את הפעולות והמדות שבם יתלבש בעת הפעולה, שהמדות מכונים בשם לבושים כנודע, והראש מציין המחשבה כמ"ש וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו (ישעיה נ"ט), וכמש"פ שם, והשערות מציינים התבקעות תעלומות המחשבה לחוץ כמו שהשער יוצא ממותרי המוח, (כמ"ש בפי' שה"ש בפסוק קוצותיו תלתלים, ובפסוק שערך כעדר העזים), ור"ל שהשם ב"ה בעצמו מלא חסד ורחמים, ולבושיו שהם מדותיו שבם יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, שזה מצייר במראה הלבן, הפך האדום שמורה דין ושפיכת דם כמ"ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, שפירשתי שבא בבגדים לבנים וברחמים, וגם במחשבותיו הנעלמים שיתגלו אז יהיו רק צדקה וישועה, כי אתו אין דין ואין רע רק טוב וחסד לפניו, רק "כרסיה שביבין די נור", האש השורף ומכלה והדין הקשה יצא מן הכסא ולמטה, כמ"ש צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, ופירשתי שהאש לא יצא מה', כי ה' מלך תגל הארץ, כי לפניו חסד ורחמים, רק האש יוצא ממכון כסאו, וכבר בארתי בפירוש מרכבת יחזקאל, שבעת ההנהגה הנסיית, תרד ההנהגה מעולם הכסא לעולם הגלגלים באמצעות החיות מניעי הגלגלים, שהחיות יקבלו מן הכסא, והם ינהיגו את האופנים לפי אשר יהיה שם הרוח העליון ורצון השי"ת, עפ"ז צייר שראה שביבי וזיקי אש הדין יוצא מן הכסא אל הגלגלים, ועי"ז נעשו "גלגלוהי נור דלק, "אש בוער באף ובחמה לכלות את הרשעים, עתה באר באיזה אופן ילכו שביבי האש מן הכסא אל הגלגלים, הוא כי.

<< · מ"ג דניאל · ז · ט · >>