מ"ג דניאל ו יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָה וְשֻׂמַת עַל פֻּם גֻּבָּא וְחַתְמַהּ מַלְכָּא בְּעִזְקְתֵהּ וּבְעִזְקָת רַבְרְבָנוֹהִי דִּי לָא תִשְׁנֵא צְבוּ בְּדָנִיֵּאל.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֵיתָ֙יִת֙ אֶ֣בֶן חֲדָ֔ה וְשֻׂמַ֖ת עַל־פֻּ֣ם גֻּבָּ֑א וְחַתְמַ֨הּ מַלְכָּ֜א בְּעִזְקְתֵ֗הּ וּבְעִזְקָת֙ רַבְרְבָנ֔וֹהִי דִּ֛י לָא־תִשְׁנֵ֥א צְב֖וּ בְּדָנִיֵּֽאל׃
רש"י
"ושמת על פים גובא" - הושמה על פי הגומא
"בעזקתיה" - בטבעתו שלא יזיזוה ממקומו וישליכו עליו אבנים להרגו
"די לא תשנא צבו בדנייאל" - שלא ישתנה רצונו כלומר שלא יעשו לו היזק שלא כרצונו (ס"א כרצונם)מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"והיתית" - הובא אבן אחת ושמו אותה על פי הבור
"וחתמה" - לבל יוכלו לזוז את האבן ממקומה חתמה מלמעלה בחותם טבעת המלך ובחותם טבעות שריו אשר לא תשתנה הרצון בדניאל כי רצון המלך היה בחייו וחשש פן ישנו רצונו כי ימיתוהו בהשלכת אבנים וכדומה ורצון השרים היה במיתתו וחששו פן המלך ישנה רצונם כי יעלהו מן הבור או ישמרהו מן האריות באיזה תחבולה