מ"ג דברים כג ב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יבא פצוע דכא[1] וכרות שפכה בקהל יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא[2] וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א[3] וּכְר֥וּת שׇׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא יִדְכֵּי דִּפְסִיק וְדִמְחַבַּל לְמֵיעַל בִּקְהָלָא דַּייָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא יִדְכֵּי דִמְסָרֵיס וּדְפָסִיק גִידָא לְמִיסַב אִיתָא מִקְהַל עַמָּא דַיְיָ: |
רש"י
"וכרות שפכה" - שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופף ושותת ואינו מוליד
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּכְרוּת שָׁפְכָה – שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד, וְשׁוּב אֵינוֹ יוֹרֶה קִלּוּחַ זֶרַע אֶלָּא שׁוֹפֵךְ וְשׁוֹתֵת, וְאֵינוֹ מוֹלִיד (שם ע"ב).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בקהל ה'. שלא יחשב כאחד מקהל ה' שיקח בת ישראל. והטעם לפי שעקר הנשואין לפריה ורביה (ישעיה מה) כי לא תהו בראה לשבת יצרה, וכיון שאין אלו ראוין להוליד הרי נשואין הללו לבטלה.
וממה שאמר בקהל ה' נראה שהוא מותר באשה שאינה מקהל ה' כגון גיורת ומשוחררת, כי לא אמר הכתוב פצוע דכא וכרות שפכה לא ישא אשה, שאם אמר כן היה מובן מזה שהתשמיש שלא לקיום המין היה אסור, אבל עתה מתוך מה שאסר בקהל ה' והתיר לו שלא בקהל ה' יורה שהתשמיש מותר אפילו שלא לקיום המין.דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה . איזהו פצוע דכה - כל שנפצעו הביצים שלו, אפילו אחת מהן. אין לי אלא כולו, מנין אף מקצתו? [ת"ל דכה ].
וכרות שפכה . כל שנכרת הגיד.
אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, שמעתי בכרם ביבנה, שמי שאין לו אלא אחת, זהו סריס חמה. מה בין פצוע דכה לכרות שפכה - אלא שפצוע דכה חוזר, וכרות שפכה אינו חוזר. זו מהלכות רופאים.
בקהל ה' . ר' יהודה אומר, ד' קהלות הן -
- קהל כהנים,
- קהל לוים,
- קהל ישראל,
- קהל גרים.
וחכמים אומרים, [אינן] אלא שלשה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קיא.
לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה . הוראת "פצע" היא חבורה הבאה ע"י מכת חרב, או שאר כלי. ו"דכה", הוא שנדכה ונכתת, כמו דכו במדוכה , ו דך נכלם . ו"כרות", הוא שנחתך איזה חתיכה מהדבר. ופשטות הכתוב הוא, כי פצוע דכה וכרות , ר"ל או פצוע או המדוכה או הכרות. והמה באבר שפכה, ר"ל במה ששופך, והוא כנוי לגיד התולדה.
ורז"ל דרשו ביבמות ובספרי כאן, שאיזהו פצוע דכא? זהו שנפצעו ביצים שלו. ואיזהו כרות שפכה? שנכרת הגיד. ולכן יש שפירשו, שדכה הוא כנוי לביצים. ולא נמצא שום דוגמא לזה במקרא. ע"כ נראה שחז"ל דקדקו, מדלא כללם בחדא - פצוע ודכה וכרות. ויהיה גם פצוע ודכה, מחוברים לשפכה. וכתב פצוע דכה וכרות שפכה , ש"מ דפצוע דכא הוא דבר בפני עצמו. וכיון שכרות שפכה, פירושו על הגיד, כמו שמבואר שם בגמ' ובתוס', שע"י שנכרת הוא שופך, ואם לאו הוא מקלח. ולא פי' הכתוב, במה הוא הפצוע או הדכה. ע"כ נלמוד מענינו, שמסתמא בביצים מדבר, שהם כלי התולדה. וחז"ל למדו גם כרות בביצים ופצוע ודכה בגיד, כמ"ש שם; שאף בחוטי הביצים שהם כלי התולדה, יפסל שלש אלה.
ומ"ש בספרי "מנין אפי' מקצתה? ת"ל " דכה " ", פי' ש"פצוע" הוא כנוי לאיש הנפצע. ולכן הייתי אומר שאם נפצע בכולה, אז הוא נקרא "פצוע", אבל לא במקצתה! ת"ל " דכה ". והוראתו על האבר, ולא על האיש, שהיה לו לכתוב "המדוכה"! אלא האבר שנדכה נקרא כן. והאבר, אף אם נדכה במקצתו, ג"כ יקרא בשם "דכה".
ומ"ש "שאינו אלא סריס חמה", מפ' בגמ', שהוא כשר כמו סריס חמה. שכל הפסולים משלש אלה, המה רק אם באו ע"י מעשה.
ומ"ש לעיל "אפי' אחת אפי' מקצתו", מפורש שם בתוס', שניטל כולו, קל מנפגם במקצת.
בקהל ה' . אחרי שמדבר בבן ישראל, איך יאמר שלא יבא, הלא כבר בא?! מזה נלמד בנין אב, שכל מקום שנמצא " לא יבא בקהל ה' ", אין פי' שלא ישמור המצות, אלא פי' שלא יתחתן בבת ישראל. וטעם הדבר, כי אחרי שאברי התולדה שלו נתקלקלו ע"י מעשה, שלכך אינו ראוי להוליד, ע"כ אסור בבת ישראל. ובספר החינוך כ' טעם אחר ע"ש. וסובר ר"ש, גם גרים בכלל "קהל ה' ". "וחכ"א אינן אלא שלשה" - שקהל גרים, לא אקרי "קהל", וכל הפסולים לבא בקהל - מותרים בגיורת.