מ"ג דברים כא יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעֲלִנַּהּ לְגוֹ בֵיתָךְ וּתְגַלַּח יָת רֵישַׁהּ וּתְרַבֵּי יָת טוּפְרַהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַעֲלִינָהּ לְגוֹ בֵּיתָךְ וּתְסַפַּר יַת מַזְיָיא דְרֵישָׁהּ וְתִיצְמֵי יַת טוּפְרְיָיהָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ועשתה את צפרניה" - (ספרי) תגדלם כדי שתתנוול
רמב"ן (כל הפרק)
"ועשתה את צפרניה" - תגדלם כדי שתתנוול לשון רש"י כדברי רבי עקיבא (יבמות מח) וכן פירש אונקלוס והנה לדעתם יהיה "ועשתה" כמו ועשת את התבואה (ויקרא כה כא) כי הצמיחה תקרא עשייה אבל בספרי (תצא ז) אמר ראיה לדברי רבי אליעזר ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו (יט כה) והיא ראיה גדולה לכך אני אומר כי כל אלה משפטי אבלות והכל נמשך אל ובכתה את אביה ואת אמה (פסוק יג) וצוה שתגלח ראשה כדרך האבילות כענין ויגז את ראשו (איוב א כ) דאיוב וכן גזי נזרך (ירמיהו ז כט) וכן קציצת הצפרנים אבלות כגלוח הראש ואמר והסירה את שמלת שביה מעליה כלומר תלבש בגדי אבל וישבה בביתך כאלמנה ולא תצא חוץ כלל ובכתה את אביה ואת אמה ותעשה כל זה ירח ימים כי כן דרך האבלים ועל דעת רבותינו (ספרי תצא יא) שאומרים שהכל לכער את יפיה צוה שתסיר הבגדים הנאים מעליה שהגוים ארורים הם בנותיהם מתקשטות במלחמה כדי לזנות אחריהן ותגלח את ראשה שהוא נוול גדול ותקוץ הצפרנים כי מנהג הנשים לגדל אותם ולצבעם במיני הפוך והצבעונים ויקרא הכתוב הקציצה עשייה בעבור כי שער הרגלים והשפם גם הצפרנים לגדלם יקצצו אותם והנראה בעיני כי הוא לשון מקוצר הרגילו לקצר בדבר המובן וטעמו לא עשה את רגליו ואת שפמו המעשה הנעשה בהם ירמוז לגלוח שער הרגלים והשפם או לרחיצת הרגלים עצמן וכן דעת יונתן בן עוזיאל שאמר לא שטף ית רגליה ולא ספר שפמיה וכן ועשתה את צפרניה מעשה הצפרנים והמפרשים (עיין רש"י בראשית א ז) אמרו כי טעם עשיה תקון וכן וימהר לעשות אותו (שם יח ז) והטעם בפרשה הזו מפני שהיא מתגיירת בעל כרחה ואין שואלין אותה אם תחפוץ לעזוב דתה ולהתיהד כאשר נעשה בגרים אבל יאמר לה הבעל שתשמור תורת ישראל בעל כרחה ותעזוב יראתה וזה טעם ובכתה את אביה ואת אמה כי תעזוב את עמה ואת אלהיה והוא מדרשו של רבי עקיבא אין אביה אלא עבודת כוכבים כענין שנאמר (ירמיהו ב כז) אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני והכלל כי היא מתאבלת על עזבה את דתה ותהיה לעם אחר ויתכן שב"ד מטבילין אותה בעל כרחה כמו שעושים בעבדים ומפני שאינה מתיהדת כמשפט הרחיק אותה הכתוב כל הזמן הזה וטעם האבלות והבכי על דעת רבותינו כדי שתתנוול אולי יעבור חשקו ממנה ור"א אמר כי נתנה לה התורה זמן כמשפט הבוכים על מת לכבוד אביה ואמה שמתו במלחמה והרב אמר במורה הנבוכים (ג מא) לחמלה עליה שתמצא מנוח לנפשה כי יש לעצבים מנוח והשקט בבכייתם ואבלם ובזמן ההוא לא יכריחנה להניח דתה ולא יבעלנה ועל דעתי אין הפנאי לחמול עליה רק שיעקר שם ע"ז מפיה ומלבה ולכבות עוד גחלת הנדוד והפרוד מאביה ומאמה ומעמה שאין הגון לשכב עם אשה אנוסה ומתאבלת כמו שהזכירו רבותינו ז"ל (נדרים כ) בממזרים בני גרושת הלב וכל שכן זאת הצועקת בלבה לאלהיה להצילה ולהשיבה אל עמה ואל אלהיה והנה כאשר יודיעוה שנכריחנה לעזוב את עמה ומולדתה ותתיהד נאמר לה תתנחמי על אביך ועל אמך ועל ארץ מולדתך כי לא תוסיפי לראותם עוד עד עולם אבל תהי אשה לאדוניך כדת משה ויהודית והנה אז ניתן לה זמן שתבכה ותתאבל כמשפט המתאבלים להשקיט ממנה צערה ותשוקתה כי בכל עצב יהיה מותר וניחום אחרי כן והנה בזמן הזה לקחה עצה בנפשה על הגירות ונעקר קצת מלבה ע"ז שלה ועמה ומולדתה כי נחמה עליהם ודבקה באיש הזה שידעה כי תהיה אליו והורגלה עמו ולכך אמר הכתוב והבאתה אל תוך ביתך ודרשו (ספרי ז) ביתך ולא אל בית אחר וכן וישבה בביתך שתשב כל הזמן הזה בבית שהוא משתמש בו (שם ט) אולי תחפוץ ותתרצה בו ועל הכלל כי זה כולו בעבור ההכרח אבל אם רצתה להתגייר בחפץ נפשה בבית דין כמשפט הרי היא מותרת מיד גם לו גם לאביו ולאחיו וכך אמרו בפרק החולץ (יבמות מז) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים במה דברים אמורים שלא קבלה עליה אבל קבלה עליה מטבילה ומותרת מיד ואפשר כי בכל השבויות במלחמה נעשה כתורה הזאת כי מפני היראה תאמרנה להתגייר ואמר (פסוק יד) ושלחתה לנפשה שתעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת משה ויהודית כי המתגיירת ברצון נכריח אותה לשמור התורה ואם תחלל השבת תסקל ואם תאכל החזיר תלקה כדין ישראל המשתמד וגם זאת אם הודית בפיה הגירות בלא הכרח לא נשלח אותה לנפשה שאפילו נחשב שהיתה גירותה מפני היראה דינה כישראלית גמורה שכבר העלינו (יבמות כד) הלכה כולם גרים הם
אור החיים (כל הפרק)
ראו פירוש אור החיים על פסוק י"א
מדרש ספרי (כל הפרק)
ז.
והבאת אל תוך ביתך . ולא לבית אחר.
וגלחה את ראשה וגו' . (יבמות מח) ר' אליעזר אומר תקוץ, רבי עקיבא אומר תגדל.
אמר רבי אליעזר, נאמרה "עשיה" בראש ונאמרה "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, העברה; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, העברה.
רבי עקיבא אומר, נאמר "עשיה" בראש, ונאמר "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, נוול; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, נוול. וראיה לדבר (שמואל ב יט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת (דוד) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו . ד"א (דניאל ד) עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין .
מלבי"ם - התורה והמצוה
ז.
והבאתה אל תוך ביתך . הוא כמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים ח) וז"ל, "מנין שלא ילחצנה במלחמה? שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסנה למקום ואח"כ יבעול".
ומ"ש ועשתה את צפרניה, פי' ר"א שעשיה שעשתה בראש, לנוולה ע"י גלוח; תעשה בצפרנים, שבהם הגידול נוול. ור"ע פי', שתעשה מעשה כזה בצפרנים לקצצם, כמו שקצץ שער הראש.
ומ"ש "וראיה לדבר", פי' בימבות מח, שהוא ראיה לר"א. ששם פי' ולא עשה - שלא קצץ צפרני רגליו, כמו ולא עשה שפמו, דהיינו שלא קצץ שער השפה. ולפי זה י"ל שלר' אליעזר, תעשה ענינים אלו לא כדי לנוולה, רק להכינה אל הקדושה והטהרה. כמ"ש הראב"ע והרמב"ן, וכמו שהיה המצורע מגלח להכנס מן הטומאה אל הטהרה, וכן גלוח הלוים.
ומטעם זה, הסירה גם הצפרנים שגדלו בגויותה, והסירה שמלת שביה, כמ"ש והטהרו והחליפו שמלותיכם . וכל אלו הענינים להכין אתה אל הגירות. ומחלפת השערות והצפרנים והשמלות שהיו עליה בגויותה, ומכינה את עצמה לפרוש מן עבודת האלילים.
וידוע שהעובדים לכוכב נוגה, היה לאליל הזה יום מיוחד בשנה, שהוצרכו הנשים לגלח שערותם לאליל הזמה, או להיות קדשה באותו היום ואתננה יהיה להאליל. ותחת זה בהיותה מכינה את עצמה לבעילת היתר, גלחה שערה לשם שמים, וזה לדעת ר"א.
ור"ע ס"ל הטעם, שהיה לנוול. וע"כ פי' שתגדל צפרניה ותסיר הבגדים שהיתה מתקשטת בהם, וכל זה כדי לנוולה. ואונקלוס תרגם כדברי ר"ע, וכן פי' רש"י וכן פסק הרמב"ם.
ומ"ש "ד"א", מחקו הגר"א.