מ"ג דברים כא יב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתַעֲלִנַּהּ לְגוֹ בֵיתָךְ וּתְגַלַּח יָת רֵישַׁהּ וּתְרַבֵּי יָת טוּפְרַהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתַעֲלִינָהּ לְגוֹ בֵּיתָךְ וּתְסַפַּר יַת מַזְיָיא דְרֵישָׁהּ וְתִיצְמֵי יַת טוּפְרְיָיהָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והבאת אל תוך ביתך . ולא לבית אחר.
וגלחה את ראשה וגו' . (יבמות מח) ר' אליעזר אומר תקוץ, רבי עקיבא אומר תגדל.
אמר רבי אליעזר, נאמרה "עשיה" בראש ונאמרה "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, העברה; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, העברה.
רבי עקיבא אומר, נאמר "עשיה" בראש, ונאמר "עשיה" בצפרנים. מה "עשיה" האמורה בראש, נוול; אף "עשיה" האמורה בצפרנים, נוול. וראיה לדבר (שמואל ב יט) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת (דוד) המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו . ד"א (דניאל ד) עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כצפרין .
מלבי"ם - התורה והמצוה
ז.
והבאתה אל תוך ביתך . הוא כמ"ש הרמב"ם (הל' מלכים ח) וז"ל, "מנין שלא ילחצנה במלחמה? שנאמר והבאתה אל תוך ביתך, יכניסנה למקום ואח"כ יבעול".
ומ"ש ועשתה את צפרניה, פי' ר"ע שעשיה שעשתה בראש, לנוולה ע"י גלוח; תעשה בצפרנים, שבהם הגידול נוול. ור"א פי', שתעשה מעשה כזה בצפרנים לקצצם, כמו שקצץ שער הראש.
ומ"ש "וראיה לדבר", פי' בימבות מח, שהוא ראיה לר"א. ששם פי' ולא עשה - שלא קצץ צפרני רגליו, כמו ולא עשה שפמו, דהיינו שלא קצץ שער השפה. ולפי זה י"ל שלר' אליעזר, תעשה ענינים אלו לא כדי לנוולה, רק להכינה אל הקדושה והטהרה. כמ"ש הראב"ע והרמב"ן, וכמו שהיה המצורע מגלח להכנס מן הטומאה אל הטהרה, וכן גלוח הלוים.
ומטעם זה, הסירה גם הצפרנים שגדלו בגויותה, והסירה שמלת שביה, כמ"ש והטהרו והחליפו שמלותיכם . וכל אלו הענינים להכין אתה אל הגירות. ומחלפת השערות והצפרנים והשמלות שהיו עליה בגויותה, ומכינה את עצמה לפרוש מן עבודת האלילים.
וידוע שהעובדים לכוכב נוגה, היה לאליל הזה יום מיוחד בשנה, שהוצרכו הנשים לגלח שערותם לאליל הזמה, או להיות קדשה באותו היום ואתננה יהיה להאליל. ותחת זה בהיותה מכינה את עצמה לבעילת היתר, גלחה שערה לשם שמים, וזה לדעת ר"א.
ור"ע ס"ל הטעם, שהיה לנוול. וע"כ פי' שתגדל צפרניה ותסיר הבגדים שהיתה מתקשטת בהם, וכל זה כדי לנוולה. ואונקלוס תרגם כדברי ר"ע, וכן פי' רש"י וכן פסק הרמב"ם.
ומ"ש "ד"א", מחקו הגר"א.