מ"ג דברים יד כו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר־תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜ בַּבָּקָ֣ר וּבַצֹּ֗אן וּבַיַּ֙יִן֙ וּבַשֵּׁכָ֔ר וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר תִּֽשְׁאָלְךָ֖ נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָכַ֣לְתָּ שָּׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׂמַחְתָּ֖ אַתָּ֥ה וּבֵיתֶֽךָ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִתֵּין כַּסְפָּא בְּכֹל דְּתִתְרְעֵי נַפְשָׁךְ בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא וּבַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק וּבְכֹל דְּתִשְׁאֲלִנָּךְ נַפְשָׁךְ וְתֵיכוֹל תַּמָּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ וְתִחְדֵּי אַתְּ וֶאֱנָשׁ בֵּיתָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִתֵּן כַּסְפָּא בְּכָל דְּיִתְרְעֵי נַפְשָׁךְ בְּתוֹרֵי וּבְעָנָא וּבַחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק וּבְכָל דִּתְשַׁיְילִינָךְ נַפְשָׁךְ וְתֵיכְלוּן תַּמָּן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן וְתֶחְדוּן אַתּוּן וֶאֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן: |
רש"י
"בבקר ובצאן וביין ובשכר" - פרט
"ובכל אשר תשאלך נפשך" - (ספרי ב"ק סג) חזר וכלל מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ וראוי למאכל אדם וכו'
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר – פְּרָט.
וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ – חָזַר וְכָלַל. מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ – וְלַד וַלְדוֹת הָאָרֶץ וְרָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם וְכוּלֵּיהּ (עירובין כ"ז ע"ב).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
- אחד למעשר טהור,
- ואחד למעשר טמא,
- ואחד ללקוח בכסף מעשר].
ר' יהודה אומר, יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא (טעון פדיון) [יפדה]? ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי הוא נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא, אינו דין שיפדה! ת"ל [ה]כסף (כסף), כסף ראשון ולא כסף שני.
(ג' כספים נאמר בעניין:
- אחד למעשר טהור,
- ואחד למעשר טמא,
- ואחד ללקוח בכסף מעשר).
בכל אשר תאוה נפשך (בבקר ובצאן). יכול בעבדים, ושפחות וקרקעות [ובהמה טמאה]? ת"ל בבקר ובצאן.
אין לי אלא אכילה, שתיה מנין? ת"ל ביין ובשכר.
אין לי אלא אכילה ושתיה, מנין אף משביחי (אוכלים) [אכילה] ושתיה, כגון (עוקצין פ"ג) הקושט והחימום [והחמם, והחימות - גירסאות נוספות] וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע? ת"ל [ו]בכל אשר תשאלך נפשך.
יכול אף מים ומלח? ת"ל בבקר ובצאן וביין ובשכר. מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי, וגידולו מן הארץ; אף אין לי אלא פרי מפרי, וגידולו מן הארץ.
בן בג בג אומר:
בבקר (ואכלת) - [ולקחת] פרה ע"י עורה.
בצאן - ולקחת רחל על ידי גיזתה.
ביין - ולקחת חבית ע"י קנקנה.
ובשכר - ולקחת תמד משתחמץ.
יכול יקח בהמה למשתה בנו? הרי אתה דן, נאמר כאן "שמחה" ונאמר להלן "שמחה". מה "שמחה" האמור[ה] (כאן) [להלן] - שלמים, אף "שמחה" האמור[ה] (להלן) [כאן] שלמים.
אי מה "שמחה" האמורה להלן עולה ושלמים, אף "שמחה" האמורה כאן עולה ושלמים? ת"ל "ואכלת ושמחת" - שמחה שיש בה אכילה, יצאו עולות שאין עמם אכילה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קיא.
ונתתה הכסף . ת"ק סבר שכתוב ג"פ " כסף ", אחד למעשר טהור, ואחד למעשר טמא ואחד ללקוח בכסף מעשר שנטמא.
ור"י סובר שמ"ש ונתתה הכסף , ר"ל הכסף הנזכר, שהוא כסף הראשון לא השני. וס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא, יקבר. ופלוגתייהו מובא במעשר שני פ"ג י, ובכ"מ בש"ס.
וגרסתי כגי' הגר"א ועי' בירושלמי (פסחים פ"ב).
קיב.
בכל אשר תאוה נפשך . הוא כולל הכל אף עבדים ושפחות. לכן מפרש רק דברים שהם לאכילה כבקר וצאן, ולשתיה כיין ושכר, ולהשביח את המאכל. שעז"א בכל אשר תשאלך נפשך , ר"ל שהוא נותן טעם בהמאכל, וגורם שנפשך התאונית תשאל אחר המאכל מתוך ערבותו.
ובכ"ז אין כולל מים ומלח, כי כל הנחשבים הם פרי מפרי וולד מולד וגפן מחרצן, לאפוקי מים ומלח וכמהין ופטריות. ושיהיה גדולם מן הארץ, למעוט דגים, עיין בעירובין כז.
קיג.
בבקר ובצאן ביין ובשכר . למה תפס ד' אלה, היל"ל "במאכל ובמשקה”? פי' בן בג בג שמלמד במ"ש בבקר - שלוקח פרה ע"י עורה ויוצא העור לחולין, וצאן - אגב גיזתה. ועיין בעירובין כז שמוסיף חדוש בכל או"א
וכן שצריך לכתוב כל ד' אלה עיי"ש.
ומ"ש ושמחתם - היינו בשלמי שמחה. (כנ"ל ראה יד וראה כ ).