מ"ג דברים יד כג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את יהוה אלהיך כל הימים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָכַלְתָּ֞ לִפְנֵ֣י ׀ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּק֣וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר֮ לְשַׁכֵּ֣ן שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ תִּירֹשְׁךָ֣ וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ לְמַ֣עַן תִּלְמַ֗ד לְיִרְאָ֛ה אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כׇּל־הַיָּמִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתֵיכוֹל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ בְּאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן מַעְשַׂר עֲבוּרָךְ חַמְרָךְ וּמִשְׁחָךְ וּבְכוֹרֵי תוֹרָךְ וְעָנָךְ בְּדִיל דְּתֵילַף לְמִדְחַל קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ כָּל יוֹמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתֵיכְלוּן מַעַשְרָא תִנְיָינָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּאַתְרָא דְיִתְרְעֵי לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן מַעֲשַר עִיבּוּרֵיכוֹן חַמְרֵיכוֹן וּמִשְׁחֲכוֹן וְכֵן בִּכּוּרֵי תוֹרֵיכוֹן וְעָנֵיכוֹן מִן בִּגְלַל דְּתֵילְפוּן לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן כָּל יוֹמַיָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש עשר תעשר עשר שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להוציא אחד מעשרה לעמלי תורה. עשר תעשר, בנוהג שבעולם אדם יש לו שדה נותנה למחצה לשליש ולרביע, אבל הקב"ה אינו כן, משיב רוחות מעלה עננים מוריד גשמים מפריח טללים מדשן פירות, ואינו מבקש אלא אחד מעשרה, לפיכך הזהיר משה לישראל עשר תעשר. מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, היתה לו שדה והיתה עושה אלף מדות ומוציא ממנה מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו כל ימיו, כשמת אמר לבנו תן דעתך על שדה זו, כך וכך אני מוציא למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי, שנה ראשונה זרעה הבן עשתה אלף מדות, הוציא ממנה מאה מדות מעשר, שנה שניה זרעה עשתה אלף מדות נכנס בו עין הרע ופחת עשר שלא נתן מאה מדות אלא תשעים, שלישית זרעה, פחתה מאה, פחת הוא עשרה, רביעית פחתה השדה מאתים, פחת הוא עשרה, וכן חמישית וששית עד שעמדה השדה על מעשרותיה, כשראו קרוביו כך לבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו, אמר להם למה באתם לשמוח על אותו האיש שנדוהו, אמרו ח"ו לא באנו אלא לשמוח לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית, ולפיכך משה מזהיר לישראל עשר תעשר את כל תבואת זרעך.
היוצא השדה. אמרו במדרש אם זכיתם סוף שיוצאין לזרוע השדה, ואם לאו היוצא השדה מתגרה בכם, היוצא השדה זה עשו, שנאמר (בראשית כה) ויבא עשו מן השדה.
תבואת זרעך. אם זכית סופך נפיק לחקלך וחמי עלמא צריך מטרא ותתפלל עליו והוא יוצא, זהו היוצא השדה, ואם לאו סוף ששונאי ישראל יוצאים לקבור בניהם בשדה.
מעשר דגנך תירושך. אם אתה מעשר דגנך, אם לאו דגני, אם אתה מעשר תירושך, ואם לאו תירושי, שנאמר (הושע ב) לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו. שנה שנה, למדך הכתוב שאינן מעשרין משנה לחברתה, מן החדש על הישן, כך דרשו רז"ל.
ובכורות בקרך. לא שיאכלם ישראל שהרי הבכור נאכל לכהנים.
ודע כי הבכור יש בו קדושה לעולם, ואפילו בזמן הזה בחוצה לארץ קדושה יש בו, ואינו נגזז ולא נעבד ואסור לאכלו אלא במומו. וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בכור בהמה טהורה אין מצותו נוהגת אלא בארץ ישראל. וכבר תפש עליו הראב"ד ז"ל בהשגותיו ואמר דאפילו רבי עקיבא שהיה סובר כן לא אמר אלא לענין שאינו קרב, אבל בודאי קדושת בכור יש לו אפילו בזמן הזה בחוצה לארץ ואין להתיר לאכלו אלא א"כ יש בו מום. והראיה ממה שאמרו בסנהדרין, אמר ליה ר' חייא לרב בר אחתיה נחית לבבל יורה יורה, יתיר בכורות אל יתיר, והנה בבל חוצה לארץ היא. ועוד בפרק פסולי המוקדשין, ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי, אמר למאי ניחוש ליה אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו. וידוע כי רב אשי בבבל הוה, וזה ראיה שהבכור הוא נוהג בחוצה לארץ להאכל במומו. ועוד במסכת ביצה פרק אין צדין בענין ההוא גברא דאייתי בוכרא קמיה דרבא והוה חייף רישיה, דלי עיניה וחזייה למומיה א"ל זיל האידנא ותא למחר, אמר ליה היכי הוה עובדא, א"ל הוה שדין שערי בהך גיסא בהדי דקא עייל רישא בזעיה הוצא לשפותיה. וזה ראיה שרבותינו שבבבל היו מדקדקין הרבה בענין הבכור בקדושתו ובמום עובר, ולא היו עושין כן אלא מתוך שיש בו קדושה ואפילו בחוצה לארץ.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
- (בכורות נג וש"נ) רבי עקיבא אומר: יכול יהיה אדם מעלה בכורות מחו"ל לארץ? ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר וגו', ממקום שאתה מביא מעשר דגן - אתה מביא בכורות. מחו"ל, שאין אתה מביא מעשר דגן - אי אתה מביא בכורות.
- (תמורה כא) שמעון בן (זומא) [עזאי] אומר: יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום [ומעשר טעון הבאת מקום]; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה! מה לבכור, (שכן) מיעט מקום אכילתו, שכן מיעט זמן אכילתו; תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו? - הואיל וריבה זמן אכילתו - ירבה מקום אכילתו! - ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה - אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה!
- (תמורה שם וש"נ) ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר: יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה, ואוכלו? ודין הוא: בכור ומעשר טעונים הבאת מקום. מה בכור, אינו נאכל אלא בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בבכור, שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח - תאמר במעשר שני, שאין ממנו דמים ואימורים למזבח? ביכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים [למזבח], ואין נאכלים אלא בפני הבית! לא: אם אמרת בביכורים, שכן טעונים הנחה לפני המזבח - תאמר במעשר שני, שאין טעון הנחה לפני המזבח? - ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מקיש (בכור למעשר שני) [מעשר שני לבכור]: מה בכור אינו נאכל [אלא] בפני הבית - אף מעשר שני אינו נאכל [אלא] בפני הבית!
(שם וש"נ) אחרים אומרים: יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה, יהיה פסול כפסולי המוקדשים? ת"ל "ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר" וגו', מקיש בכור למעשר שני: מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה - אף בכור נאכל משנה לחברתה!
מלבי"ם - התורה והמצוה
קו.
מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך . הנה עיקר הדבור פה הוא ממעשר שני ומצותיו. ולמה הוסיף " ובכורות בקרך ", שע"ז הזהיר כבר למעלה - לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וכו' , ובכורות בקרך ( ראה לד )? ע"ז אמר ר' יוסי ג' דברים בשם ג' זקנים, שכולם פירשו שבא להקיש בכור ומעשר זל"ז. וכפי הכלל ב אילת השחר קס , שכל שני שמות הבאים במשפט א', הם מוקשים זל"ז.
ור"ע למד שבא להקיש בכור למעשר, שלא יביאנו מח"ל, כמ"ש בתמורה כא.
ובן עזאי מקיש מעשר לבכור, שלא יאכל רק תוך החומה, לא בכל הרואה.
ור' ישמעאל מקיש מעשר לבכור, שלא יעלנו בזה"ז (כמ"ש בתמורה שם ובמכות יט וזבחים ס).
ור' ישמעאל לא ס"ל כר"ע, לענין שגם בדיעבד לא יביא בכור מח"ל, כמ"ש התוס' בתמורה שם.
ואחרים פי' שמקיש בכור למעשר, שיאכל משנה לחברתה (ומובא בתמורה שם, ובראש השנה ב, וזבחים כט).