מ"ג דברים יא כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג דברים · יא · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל־הָאָֽרֶץ׃[1]


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
בְּדִיל דְּיִסְגּוֹן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בֵנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן כְּיוֹמֵי שְׁמַיָּא עַל אַרְעָא׃
ירושלמי (יונתן):
מִן בִּגְלַל דְּיִסְגוּן יוֹמֵיכוֹן וְיוֹמֵי בְּנֵיכוֹן עַל אַרְעָא דְקַיֵּים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן לְמִיתְנָא לְהוֹן כִּסְכוֹם יוֹמִין דְּקַיְימִין שְׁמַיָא עַל אַרְעָא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"למען ירבו ימיכם וימי בניכם" - אם עשיתם כן ירבו ואם לאו לא ירבו שדברי תורה נדרשין מכלל לאו הן ומכלל הן לאו "לתת להם" - (שם) לתת לכם אין כתיב כאן אלא לתת להם מכאן מצינו למדים תחיית המתים מן התורה

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם – אִם עֲשִׂיתֶם כֵּן, יִרְבּוּ, וְאִם לָאו – לֹא יִרְבּוּ; שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁין מִכְּלַל לָאו הֵן, וּמִכְּלָל הֵן לָאו (ספרי מו).
לָתֵת לָהֶם – 'לָתֵת לָכֶם' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לָתֵת לָהֶם; מִכָּאן מָצִינוּ לְמֵדִים תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (שם מז).

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

כימי השמים על הארץ: כלומר ונתתי מטר מן השמים והאדמה תתן את יבולה:

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

לתת להם כימי השמים על הארץ. למדך הכתוב כי ארץ ישראל נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם, ואם יגלו ממנה עתידין לחזור לתוכה, שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקין בה כי אם ישראל.

ויתכן עוד לומר שיהיה הבטחה לעתיד לבא כי בזכות התורה יאריכו ימים ויחיו חיים ארוכים ארבע מאות וחמש מאות שנה, זהו שאמר כימי השמים על הארץ, שהרי ת"ק שנה מן השמים לארץ, וכן התנבא ישעיה ע"ה לעתיד ואמר (ישעיה סה) כימי העץ ימי עמי, כאותו זמן של אדם הראשון שאכל מן העץ והיו ימי האדם וחייהם ארוכין, כן יהיו ימי עמי לעתיד, וזה יהיה כשתחזור השכינה שהיא ה"א אחרונה שבשם, לפי שבעוה"ז אין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים שנה, ולעתיד כשתחזור הה"א לא יהיו מענישים עד מאה שהוא חמשה פעמים עשרים, שכן כתוב (ישעיה סה) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל, וכיון שיאריכו לרשע ולא יענש עד מאה שהוא חמשה פעמים עשרים אין ספק כי הצדיק המתברך והזוכה יחיה למעוט חמשה פעמים מאה שהוא ת"ק, וזהו שאמר ישעיה ע"ה כימי העץ ימי עמי, והוא עץ החיים שדרשו בו רז"ל עץ החיים מהלך ת"ק שנה, וזהו שאמר משה בכאן כימי השמים על הארץ, כמדת השמים על הארץ, וזה וזה אחד אלא שהרב רמז והתלמיד פירש.

ויש לפרש עוד כי הכתוב ירמוז על שני חיי האבות כי הם חיו בין כלן ת"ק שנה, שהרי אברהם חיה קע"ה שנה ויצחק ק"פ שנה ויעקב קמ"ז שנה, הרי תק"ב שנה שחיו האבות, השנים הנשארים כנגד שמים וארץ, ות"ק הוא שעור שבין שמים לארץ. וכן תמצא השם הנעלם של שם שדי שהוא ת"ק, וכשנתרחב העולם ונמתח כשעור הזה ת"ק אז אמר לעולמו די, וזהו שאמר אשר נשבע ה' לאבותיכם, שחיו ת"ק שנה, כימי השמים על הארץ שהם ת"ק, כי הכל בזכות האבות. עוד אפשר לומר כימי השמים על הארץ, כי הם השמים והארץ שבבראשית והוא זמן יובל העולם, והבן זה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"למען", ועי"כ ירבו ימיכם על האדמה וזה סיום מ"ש ו"למען" תאריכו ימים על האדמה:

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, במס' ברכות (דף ח.) אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל. תמה, והכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה משמע אבל בחוצה לארץ לא, אמרי ליה הם מקדימין ומחשיכין לבי כנשתא אמר היינו דאהני להו. וקשה על תירוץ זה כי עדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי בפסוק זה אמר סתם על האדמה בלתי שום חלוקה, ומהיכן למד לומר שפסוק זה מדבר דווקא בזמן שאינן הולכים לבית הכנסת לומר שאז דווקא ממועט.

ונ"ל ע"ד שארז"ל (מגילה כט, א) שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל שיקבעו בא"י כו'. וא"כ האדמה שבכל בתי כנסיות של חו"ל זו היא האדמה של א"י שהרי לעתיד יקבע ה' הבתי כנסיות הבנין והקרקע מכל וכל אל א"י, וא"כ ודאי האדמה ההיא אדמת קודש היא וחלק מן אדמת א"י והמשכים והמעריב בכל יום לבתי כנסיות דומה כאילו בכל יום הוא עומד על האדמה אשר נשבע ה' לאבותם ומקויים בו ייעוד למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם. לכם לא נאמר אלא להם פירש"י מכאן לתחיים המתים מן התורה, ומה ענין זה לכאן אלא לפי שבזמן ההוא דווקא יקבעו הבתי כנסיות שבחו"ל לא"י, ויכול להיות שזה מוסב על תחילת הפרשה שאמר ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה כפירוש רש"י, ומדקאמר בכל לבבכם ש"מ שמדבר שרבים מתקבצים לבתי כנסיות להתפלל וע"ז ייעד השכר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה.

ומה שתלה הדבר דווקא באקדומי ואחשוכי, תמצא מבואר יפה בחבורינו עוללות אפרים בשער התפלה מאמר תקג. ע"ד הפסוק לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (משלי ח, לד). לשכנו תדרשו ובאת שמה ותמצא כל הענין באר היטב.


=פרשת ראה=

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

למען ירבו. קשה למה לא הקדים מאמר זה קודם מאמר וכתבתם כדי שיהיה מאמר וכתבתם חוזר גם על פסוק למען ירבו, ואולי שנתכוון להסמיך מאמר למען ירבו למאמר וכתבתם לומר שבשכר וכתבתם ירבו ימיכם, והוא מאמרם ז"ל (שבת דף לב:) כל הזהיר במצות מזוזה מאריכין לו ימיו ושנותיו:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

למען ירבו ימיכם - בעולם הזה: וימי בניכם - לימות המשיח: כימי השמים על הארץ - לעולם הבא:

אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן, אלא לתת להם; נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה:

כימי השמים על הארץ - שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר שופטים ה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעולם הבא, ואלו הן: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, יפה כלבנה ברה כחמה, והמשכילים יזהירו כזוהרי הרקיע, וכברקים ירוצצו, למנצח על שושנים לבני קרח, ויהי כזית הודו.

תהלים קכא שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא. ר' אומר: שיר המעלות אין כתיב כאן, אלא שיר למעלות, ששם מעלה זו למעלה מזו. או לפי שיש מעלה מזו למעלה מזו זו למעלה מזו, שומע אני מביניהם איבה וקנאה ותחרות? ת"ל ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: מה כוכבים, אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות - אף צדיקים אין ביניהם איבה וקנאה ותחרות. ומה כוכבים, שאין אורו של זה דומה לזה - אף צדיקים כך.

דבר אחר ומצדיקי הרבים - אלו גבאי צדקה. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אלו זקנים, וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. מי גדול: האוהבים או המאהיבים? הוי אומר המאהיבים על האוהבים, ואומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ק"ו המאהיבים.

ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד - מה כוכבים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם - כך צדיקים, רמים ומנוטלים על כל באי העולם. ומה כוכבים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו - כך צדיקים, רואים אורם מסוף העולם ועד סופו. מה כוכבים, פעמים נגלים פעמים נכסים. ומה כוכבים, כתות כתות שאין להם מנין - כך צדיקים, כתות כתות שאין להם מנין. אם ישראל עושים רצונו של מקום - הרי הם ככוכבים; ואם לאו - הרי הם כעפר. וכן הוא אומר מלכים ב יג כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש.

דבר אחר, כימי השמים על הארץ - שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים. וכן הוא אומר ישעיה סו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה'. והרי דברים ק"ו: ומה שמים וארץ, שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל, חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים - ק"ו לצדיקים, שבעבורם נברא העולם.

רבי יהושע בן קרחה אומר: כימי העץ יהיו ימי עמי. אין עץ אלא תורה, שנ' משלי ג עץ חיים היא למחזיקים בה. והרי דברים ק"ו: ומה אם התורה, שלא נבראת אלא לכבודן של ישראל, הרי היא קיימת לעולמי עולמים - ק"ו לצדיקים, שבשבילם נברא העולם.

ר' יהושע בן קרחה אומר: קהלת א דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. אל תקרי כאן אלא ארץ הולכת וארץ בא, ודור לעולם עומד. ולפי ששינו מעשיהם - שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית. וכן הוא אומר הושע ב והיה מספר בני ישראל כחול הים, וכתוב שם: אשר לא ימד ולא יספר. כשישראל עושים רצונו של מקום - הם כחול הים. ואם לאו - והיה מספר בני ישראל כחול הים. ואומר ישעיה ל עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר. ואומר עמוס ה כי כה אמר ה', העיר היוצאת אלף תשאיר מאה, והיוצאת מאה תשאיר עשרה לבית ישראל. והיה מספר בני ישראל - זה מספר שמים. כחול הים - זה מספר אדם.

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

על הארץ ט"פ על הארץ בזה הספר כנגד ט' שבטים שנטלו חלק מעבר לירדן:

<< · מ"ג דברים · יא · כא · >>


  1. ^ בספרי תימן הָאָֽרֶץ בצד"י גדולה