מ"ג דברים ד כה
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה אלהיך להכעיסו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תוֹלִ֤יד בָּנִים֙ וּבְנֵ֣י בָנִ֔ים וְנוֹשַׁנְתֶּ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְהִשְׁחַתֶּ֗ם וַעֲשִׂ֤יתֶם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל וַעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָה־אֱלֹהֶ֖יךָ לְהַכְעִיסֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי תֵילְדוּן בְּנִין וּבְנֵי בְנִין וְתִתְעַתְּקוּן בְּאַרְעָא וּתְחַבְּלוּן וְתַעְבְּדוּן צֵילֶם דְּמוּת כּוֹלָא וְתַעְבְּדוּן דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְגָּזָא קֳדָמוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם תֵּלְדוּן בְּנִין וּבְנֵי בְנִין וְתִתְעַתְּקוּן בְּאַרְעָא וּתְחַבְּלוּן עוֹבָדֵיכוֹן וְתַעַבְדוּן לְכוֹן צְלַם דְּמוּת כּוֹלָא וְתַעַבְדוּן דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹי: |
רש"י
ודבר זה עשה לטובת ישראל שהגלה אותם בתחלת הגבול שלהם, שאם המתין עד סוף הגבול חס ושלום, היה מקוים בהם "ואבדתם מהרה" (להלן יא, יז), כי ארץ ישראל מקום של ישראל, וכל דבר שאין לו מקום ראוי שיהיה נאבד, שכל דבר בעולם צריך למקום, וכמו שאמרו חכמים (אבות ד, ג) 'אין לך דבר שאין לו מקום'. ואם היו חס ושלום שם כל הזמן שנתן להם השם, אז לא היה להם שום דבר בארץ, והיו כמו דבר שאין לו מקום, ודבר שאין לו מקום הוא נאבד. ועכשיו שלא היו שם כל הזמן, רק עד הגבול ולא יותר, וגלו הימנה, לא יאמר בזה שאין להם מקום ויגיע להם אבוד חס ושלום, שהרי לא היו שם כל הזמן, ויש מקום להם, ודבר זה ענין ברור. והא דכתיב "ונושנתם בארץ", רצה לומר שראוי שתעמדו "ונושנתם בארץ", עד סוף הגבול. אי נמי, הגבול נמשך אל הדבר ובטל אצלו, וכאילו היו שם "ונושנתם", מאחר שהגבול טפל אצלו:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
והפרשה הזו, אע"פ שהיא אזהרה, לא נאמרה בלשון "אם", והטעם, כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים, בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח א) שרמז לגלות בית ראשון במלת "ונושנתם" בגימטריא, והיתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה.
ואמר "ועשיתם פסל תמונת כל", ולא אמר "ועבדתם אותו" או "והשתחויתם לו" אבל אמר "והשחתם", כי הפסל בכאן תמונת כל, ומפני השחתה יאסור אותו, כאשר פירשתי למעלה.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
וטעם שמים וארץ להיות' עומדים וקיימים תמיד כמו שאמר כימי השמים על הארץ. או שהשמים יהיו עליהם כברזל וארצם כנחוש'. והנה במה שאמר ונושנתם. הנה רמז בהם מספר השנים אשר היו בבית ראשון ובבית שני כמו שזכר רש"י. ואולי אמר אבד תאבדון מהר על חורבן בית ראשון. ואמר עוד לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון כנגד חורבן בית שני. וזכר שיבאו בגלות מפוזרים ומפורדים בין העמים. ובמקום היותם כככבי השמים לרוב הנה ישארו מתי מספר כי ימותו בגלות. ולא ישאר מהם כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה. כמו שאנחנו היום הזה. ויהי' זה בהשגח' ולא במקרה. והוא אמרו אשר ינהג ה' אתכם שמה. וזכר עוד מענשם. שכבר יבאו בגלות לכל כך מן הצרות והגזרות שמפני הצרות העצומות יבאו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות ככבי השמים מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון מפני שלא תהי' העבוד' ההיא כי אם להמלט מן המות. כמו שמפני אימת מות ורוב הצרות והגזרות יצאו רוב העם בעונות הרבים מכלל הדת פרס ומדי ובזולת וישמרו תורת ה' בקרבם ואת אלהי העמים יעבדו מפני היראה ולא נזכר זה כאן בדרך חטא כ"א בדרך עונש שזה הי' להם הגדול שברעות שבהכרת' והרגישם האמונ' האלהית בלבם. יעבדו עכו"ם בפיהם ובלשונם יכזבו למו ויהיו נהרגים על זה. ועליו אמר כאן ועבדתם שם אלהים אחרים. והותרו בזה הספק הי"ג והי"ד:
והנה הראב"ע זכר שפירש הכתוב בגנות הפסילים החסרי' מארבע ההרגשות היותר עצמיות. שהם הראות והשמע והטעם והריח ולא חשש מהמשוש שהוא החמישי שהיא העבה מכלן. ואמר בסוף זה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת וכפי דעת המפרשים הוא נאמר על תשובת האפיקורוסים וענינו יאמר שעם היות שנתחברו בהם סבות רבות מונעות התשובה. אם בבחינת רוב הטובה שקבלו מהש"י. ואם לגודל החטא והפשע. ואם בבחינת כונתם הרעה כנגדו יתברך שהיא להכעיסו. ואם מפני שכבר נגזרה עליהם גזרה שילכו בגלות. ואם מפני שכבר יצאה לפועל בהפיצתם בעמים. ואם מפני שגם שם עבדו עכו"ם הנה עם כל זה לא יתיאשו מן התשובה אבל יבקשו משם את ה' אלהיהם. רוצה לומר שאף על פי שהם בחוצה לארץ. והשכינה שורה בלבד בארץ ישראל אף ע"פ כן גם שם ימצא הו אם ידרשוהו בכל לבבם ובכל נפשם. וקשה מאד לזה הפירוש מה שאמר מיד בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ושבת עד ה' אלהיך שהוא עצמו ענין ובקשתם משם על כן אמרתי שמאמר ובקשתם משם. הוא חוזר אל מה שאמר ועבדתם שם אלהים אחרים שבהיותם עובדים אלהים אחרים מתוקף הצרות והגזרות כמו שפירשתי. יבקשו משם רוצה לומר מתוך אותה עבודה שעושי' מפני האונס יבקשו אל ה' ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחם שעוד ימצאו את השם אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אמרו בכל לבבך ובכל נפשך. לפי שאותם האנוסי' אינם יכולים לקיים המצות אבל עקר בקשתם את הש"י הוא בלבם ובנפשם בלבד. והודיע שאם יבקשוהו כן ימצא להם בעת צרתם לא שיהיה קצת לבבם עם הש"י וקצתו עם עכו"ם. כי אם בכל לבבם ובכל נפשם שיהיה לבם שלם עם היות הפעולות רעות כפי האונס ולפי שאמר כל זה על פרטי האומה ויחידיה. חזר לדבר כנגד האומה בכללה. בצר לך ומצאוך את כל הדברי' האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ר"ל כאשר תבא אל החולי הזה המסוכן. הנה אין רפואה טוב לך מהתשובה אל האלוה יתברך ולשמוע בקולו. וכבר זכר הראב"ע ז"ל שאין לתמוה על מה שאמר ובקשת' משם בלשון רבים ומצאת בלשון יחיד. כו ידבר לרבים כפי רבוים וידבר אליהם כפי כללותם. או לכל אחד מהם יאמר ומצאת כי תדרשנו. ואפשר לומר שגלה אליהם בזה שהכונה האלהית בהצרו להם אינה כדי להנקם מהם רק כדי שישובו אליו מתוך דוחק וישמעו בקולו כי עם היות התפלה ההיא מתוך צרה. הנה השם יתברך יקבל אותה לרוב רחמיו וזה שאמר כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך רוצה לומר אחרי שכבר אחז בך ולקחך לו לעם לא ירפך עוד ולא ישחית מעשיו. וזו היא סבה אחת מפאת רחמי השם יתברך ומה שכבר היטיבו עמהם. עוד זכר סבה שנית לשיקבל תשובתם והוא בזכות אבותיהם שישמור אליהם והוא אמרו ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. הנה אם כן אמרו כי אל רחום ה' אלהיך הוא לנחמם ולדבר על לבם שישובו עד ה'. כי עם היות תשובתם מתוך צרה הנה הוא יקבל אותה ברחמיו וברוב חסדיו. והותר בזה הספק החמשה עשר:
ובמדרש דברים רבה משל לבן מלך שהיה מבקש לפרוש בים אמר לו אביו אי אפשר לפרוש עכשיו שהוא סכנה למי שהוא פורש עכשיו והיה הבן דוחק. כיון שדחקו הרבה אמר לו אביו הוי יודע שאם תפרוש סופך ליאבד אלא הריני אומר לך מעכשיו שאם תעבור על דברי ויארעוך כל אלה שסוף הספינה להשבר וכל אשר יהיה לך בה עתיד להאבד. אבל כשיהיה זה אל תתבייש לחזור אצלי לאמר שמא אינו מקבלני אלא חזור ואני מקבלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר. והרי אמרתי לכם מעכשיו בצר לך ומצאוך ושבת עד ה' אלהיך. ובזה השלים אדונינו משה לבאר אליהם ההנהגה הפרטי' הרפואיית לנפשותם אשר יעשו בבא אליהם חולי הגלות והחרבן אשר ימשוך לרוע הנהגתם כמו שזכר:
ואחר שהשלים דברו בזה חזר לאזהרתו שישמרו עצמם כדי שלא יבאו לכל זה אשר זכר בפרשה. רוצה לומר מהרשע. ומעונשי האל הגלות והפזור וההפסד והיציאה מכלל הדת והודיעם שאם ירצו להחזיק בהנהגת' הטובה ינצלו מהרע הגדול ההוא וישבו בארצם בהצלחה כי הדבר תלוי בבחירתם ורצונם. והקדוש ברוך הוא זימן להם הזמנות טובות להתמדת הנהג' בריאותם אם ירצו ללכת בם. ועל זה אמר כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם. רוצה לומר שאל לקדמונים אשר שמעו וידעו מה שקרה בימים הראשונים שהם ימי מעשה בראשית אשר בהם ברא השם יתברך את אדם הראשון. ותהיה השאלה למקצה השמים ועד קצה השמים וגומר. אם בפאה מפאת הישוב. או במחוז ממחוזות האדמה אשר תחת כל השמים הנעשה כדברים הנפלאים שנעשו לישראל כדי להישירם לאמונתו יתברך ולהרחיקם מכל טעות ושיבוש ולהתמידם בארץ הנבחרת. ואחר שזה כן הנה הפתח פתוח לתשועתם ודרך ישר לפניהם מבלי מכשול. ואינם צריכים לדבר אחר כי אם ללכת בדרכי השם יתברך אשר הוא לפניה' ולשבת בארצו אשר נתן להם. ובזה ינצלו מכלל הרעות והעונשים אשר זכרתי. זהו כלל מאמריו. ואמנם רז"ל דרשו (חגיגה ד' י"ב) בריש פרק אין דורשין למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמי' ועד קצה השמים שקומתו של אדם הראשון היה מן הארץ עד לשמים אבל לא כוונו בזה אל גובה קומתו הגופנית כי אם אל קומתו ומעלתו השכלית שהוא כולל במדעו טבעי היצורים שפלים ועליונים מן הארץ ועד השמים. והיה דבק בבוראו דבוק נמרץ. ועם כל זה לא הגיע מעלתו למעלת דבוק המעמד הנבחר. והנה צוה שישאל לימים ראשוני' על שום החסדים העצומים שקבלו מהשם יתברך. האחד הוא השלמות הנפשיי שקבלו במתן תורתו והדבקות הנפלא שזכו אליו במעמד הר סיני. וזכר זה ראשונה למעלתו. והשני השלמות הגופני ביציאתם ממצרים מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה לירושת הארץ הנבחרת. ועל השלמות הראשין הנפשיי אמר לעצומו ופליאותו הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. וביאר מהות החסד ההוא באמרו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש. רוצה לומר בהיותו עם וקבוץ אנשים רבים ובלתי מוכנים ולא ראוים לנבואה שהוא שהעם אשר ראה ושמע קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. ואמנם כנגד החסד השני מיציאת מצרים. אמר או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. רוצה לומר האם היה מנהג השם שיוציא גוי אחד מקרב גוי אחר מעבדות לחירות ויעשה על זה נסים ונפלאות בשמים ובארץ. כי עם היות שראינו פעמים רבות התגברות עם על עם לרשת את ארצם. הנה לא נשמע כזאת ולא נראה כאלה. שעם שהיה עבד לעם אחר יצא מתחת ידיהם לא בחיל ולא בכח כי אם בנסים ונפלאות אשר יעשה בעבורם הקדוש ברוך הוא לעיניהם. והנה זכר מסות. ואותות. ומופתים. ומלחמה. ויד חזקה. וזרוע נטויה. ומוראים גדולים. שהם שמות כנגד הנסים שנעשו במצרים ועל הים. כי מהם היו הב' נסים הראשונים שנתנו למשה אשר עשה לעיני פרעה והם הנחש והדם. ועליהם אמר במסות באותות. לפי שהיו אות ונסיון על נבואתו. ואמר ומופתי' על הצפרדע ועל הכנים ואמר ובמלחמה כנגד הערוב והברד והארבה. שהיו כלם מיני מלחמות שהיה השם יתברך לוחם בם. ואמר וביד חזקה. כנגד הדבר שנקרא יד ה'. וכן החשך שהיתה יד חזקה עליה'. ואמר ובזרוע נטויה כנגד מכת בכורות ומוראים גדולים כנגד נסי הים. ועל הכל אמר ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך. ורצה לומר ככל אשר עשה בעבורכם ולמענכם במצרים לעיניך כי כאשר יראה האדם בעיניו מפלת אויביו ישמח כי חזה נקם. ורז"ל באגדת אבות דר' נתן פי"ג. דרשו הפסוקים האלה באופן אחר כפי ענינם. ואף רש"י והרב רא"בע פירשו אותם באופן אחר. ואשר כתבתי הוא היותר מתישב כפי הפשט:
ואחר שזכר שני החסדים הגדולים אשר עשה עמהם להפלי'. רוצה לומר מעמד הר סיני ויציאת מצרים ביאר אליהם מה היה התכלית המכוון והנכסף בכל אחד מהחסדים האלה. והוא אמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים. רוצה לומר הנה מעמד הר סיני אשר ראית כמו שזכרתי. אין ספק שלא היה כי אם בעבור שתדע שהשם יתברך הוא האלהים הוא אחד ואין עוד מלבדו ולתכלית זה מן השמים השמיעך את קולו ליסרך באמצעו' חוש השמע אשר לך. ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. באופן שבאמצעות ב' החושים האלה שהם החושי' היותר דקים. רוצה לומר הראות והשמע. קנית הידיעה שה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ולפי שאמר מן השמים השמיעך את קולו חשש משה שמא יאמרו ששמעו קולות וברקים ולא דברים מפורשים לכן אמר עוד ודבריו שמעת מתוך האש הנה בזה כלו אמר תכלית המעמד הנבחר:
ואמנם תכלית יציאת מצרים. רוצה לומר למה הוציאם. בארו מיד באמרו ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרי' להוריש. ר"ל הנה התחלת הדברים היתה אהבת האבות. וממנה נמשך בחירת זרעו. ולכן בפניו. רוצה לומר בהשגחתו ית' הוציאך ממצרים בכחו הגדול והיה זה כדי להוריש גוים וגדולים ועצומים ממך מפניך רוצה לומר שיגרש מלפני ישראל גויי הארצות שהיו גדולים ועצומים ממנו כדי לתת להם ארצם לנחלה כיום הזה. ואחרי שזכר שני החסדים הגדולים אשר עשה עמהם להפליא וזכר התכלית המכוון בכל אחד מהם. הוליד מזה טענה גדולה לישראל באמרו וידעת היום והשבות אל לבבך. רוצה לומר אם היה שזכית למעמד הר סיני ושהיה זה לתכלית שתשיג ותדע כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו למה אם כן תחטיא התכלית האמתי ההוא בהכחשת אלהות השם יתברך ותעבוד עכו"ם. ולמה תהיה עקש ופתלתול מהשגת התכלית המכוון ההוא. דע נא היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ואם היתה גם יציאת מצרים לתכלית ירושת הארץ ראוי הוא להשתדל לשמור מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך כדי שתאריך ימים על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. ושתזכה אל הארץ ההיא כל הימים ולא תהיה מגורש ולא גולה ממנה כמו שזכרתי שיקרה לכם בהכרח בעשותכם הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. ובזה תנצלו מכל אשר יעדתי לבא עליכם. כי אין הדברים האלה מוכרחים שיהיו אבל הם בבחירתכם ותוכלו להנצל מהם אם תרצו. הנה אם כן באו הכתובים האלה כלם לצורך רב ובקשור נפלא בזכרו ראשונה ב' החסדים אשר עשה עמהם בנתינת התורה ויציאת מצרי'. וביאר התכליות המכוונים בחסדים ההם. ועל כן הזהירם שלא יחטיאו התכליות לא התכלית מהמעמד שהוא באמונת האלהות אליו יתברך ולא לזולתו. ולא תכלית היציאה שהוא ירושת הארץ שינערו רשעי' ממנה והתבונן אמרו וידעת היום והשבות אל לבבך כי אין ענינו וידעת היום כדברי המפרשים. וגם אין לפרש וידעת היום שידע התנועה היומית שממנה ימשך היום כמו שחשבו אנשים מבני עמנו. אבל ענינו שידע וישים בלבו היום מהמעמד הנבחר ההוא שזכר למעלה. שנאמר יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. וכאשר תהיה בלבו ידיעה שלמה מאותו היום לא ישאר בלבו ספק כלל לא במציאות השם יתברך ולא באחדותו וביכלתו. וזהו אמרו והשבות אל לבבך שהוא מלשון (ישעי' ל) בשובה ונחת כלומר שלא יהיה לבך מלוכלך בדעות ומחשבות וספקות. כי ידיעת היום ההוא האלהי יהיה בלבו התישבות ונחת רוח גדול לדעת שה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ושאין עוד מלבדו. או יהיה הכונה באין עוד כלומר אין צריך עוד התפלספות ולא התחכמות אחר זולתי זה והותרו בזה הספקות י"ו וי"ז:
וראיתי מי שפירש בפסוקים האלה דרך אחרת יפה מאד. והוא כי ראה אדונינו משה ע"ה שכבר באורך הגלות יתחייבו בקרב ישראל שני ספקות עצומות. האחד מאורך הגלות כי יאמרו באחרית הימים אחרי אשר נטשנו השם ית' והשליכנו מעל פניו זה כמה מאות מהשנים. איכה ואיככה נאמין אחרי זמן ארוך כל כך כי יעור וייקץ כישן ה' להוציא אותנו מן הגלו'. ומה יועיל אם כן שנשוב אליו באחרית הימים. והשני בראותם שיאריך ה' לקצת עכו"ם אשר לא מלאו אחריו ולא ישלחם ביד פשעם כמו שענש את אבותינו והפיצם עליו באמת זה מורה כי אין הדבר תלוי בהשגחה כי אם במקרה:
הנה להתיר הספקות האלה אמר כי שאל נא לימים ראשונים. רוצה לומר אם כנגד הספק הראשון אל תתיאשו מן הרחמים מפני אריכות הזמן הרב ההוא אשר תשבו בגלות. ואל תחשבו שמה שלא יהיה בזמן ארוך וגדול מאד לא יהיה אחרי כן. כי שאל נא לימים ראשונים הנהיה כדבר הגדול הזה אשר שמעת אתה במעמד הנבחר. והנה מה שלא היה כן מבריאת עולם עד היום הזה שעברו עליהם יותר מאלפים וארבע מאות שנים לא נמנע מהיות אז. וכן בענין הגלות אף על פי שיארך וגאלתכם לא תבא חכו לה כי בא תבא. וכן הביא להם משל מיציאת מצרים או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי כל אותם שנים שעברו מבריאת עולם עד זמן היציאה. ודאי לא נראה ולא נשמע ולא נסה לעשות כזה. אבל כאשר עלה במחשבתו לעשות תשועה ופורקן כיום ההוא. עשה ברצונו והצליח. וכן יעשה ה' עמכם כי ככחו אז כחו עתה. ואין אורך הזמן טענה כלום. והשיב לספק השני באמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים וגומר. רוצה לומר הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' ושהדבוק האלהי עם האומה הישראלית הוא כעין דבוק איש ואשתו על ידי קדושין כמו שאמר הנביא (הושע ב׳:כ״א) וארשתיך לי לעולם. ומן הידוע שהאשה המקודשת האסורה לכל אדם. ושהאיש יקנא על האשה המקודשת לו אם תסתתר עם אחר. כמו שאמר (פ' נשא) ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו. כן ענין השם יתברך עם האומה שנתיחדה לו בהזמנת קדושה וקדושין. כי בהיותה פונה לבקש שום אלהות כככבי השמים יתחשב שהיא מזנה תחתיו. וזהו אמרו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו כלומר אתה לבדך הראת כל זה באותו המעמד האלהי. ואם כן ממך ראוי שיקנא השם יתברך לא משאר האומות עובדי עכו"ם שלא נתיחדו בקדושיו. ולכן אין ראיה מאריכות אפו של הקב"ה אליה' להיותם מחפאים עליו דברים אשר לא כן כי לא בני ברית המה. ואין ספק שזאת היתה העצומה שבהשגחות שהשגיח הש"י עלינו שלא תפסד ותאבד תורתו לגמרי. כי בראותו המשכו' הגלות הארוך והגדול הזה לכלות הפשע ולהתם חטאת ראה שאם היינו בין האומות הארורות אשר היו מלפנים עובדי' לכל צבא השמים אשר לא שמעו שמע התורה האלהית ולא ראו את כבודה. היה מההכרח שתשתכח התורה במעט מהזמן כמו שנשתכחה הרבה ממנה ואפילו מיחידי סגלה בגלו' בבל כמו שנראה מפשטי הכתובים. לזה הקדים רפואה למכה והגלנו בין האומות המחזיקים בה. ובזה האופן נתקיימת התורה בינינו בזמן הגלות הזה הארוך לפי שעינינו רואות האומות ההמה כלם מודים באמתתה ומגדלים ומנשאים אותה. ואין חלוק כי אם באופני הבנת'. ובאופן זה תשאר התורה שרירא וקיימ' בידינו בלי ספק. כי על זה עצמו אמר המשורר זאת (תהלים קי"ט ו') נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני:
ואחרי שהתיר להם משה רבינו עליו השלום שני הספקו' האלה בדברים של טעם מחזיקי התוחלת והתקוה אמר מיד וידעת היום והשבות אל לבבך. רוצה לומר הנה מכל הטעמים האלה ראוי לך שתדע לך היום הזה שאנו בו בטרם יבאו ימי הרעה אשר אמרתי מההשחתה והיסורין ותשיב אל לבבך כי ה' הוא האלהים ותשמור חקיו ומשפטיו כי בזה באמת לא יבאו עליך הרעות אשר זכרתי ולא תאבדו מעל האדמה כמו שהעידותי בכם. ואם עכ"פ יהיה. הנה תועיל לכם עצתי לפחות כשתאריכו ימים על האדמה ויגיע הרע אחר זמן ארוך ולא תאבדו מהר. זהו הדרך האחר אשר יעדתי בפירוש אלה הפסוקים. והוא נאות ויפה גם כן:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מה ראה לזכור עונש עכו"ם בכאן ולמה כפל כי אבד תאבדון כי השמד תשמדון. ומ"ש ועבדתם שם אלהים אחרים לא היה כן שבגליות חדלה מאתם עבודת כו"ם ומסרו נפשם על יחוד השם כנודע ואיך יאמר ובקשתם משם אחר שאמר שיעבדו אלהים אחרים. ומ"ש כי שאל נא לימים ראשונים אין לו קשר להקודם. והנה הזכיר מ"ת ויצ"מ בפסוק ל"ג ל"ד וחזר שנית במ"ת ויצ"מ בפסוק לה לז והוליד מזה וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' ושמרת את חוקיו שאין לו קשר עם הקודם:
"כי תוליד", כתב הרי"א שכמו שמלאכת הרפואות תשלם בשני דברים, א] בהנהגת הבריאות וסדרו כדי שלא יבא לידי חולי, ב] בהסרת החולי ורפואתו כשחלה, כך ראה מרע"ה לעשות לישראל לתת להם הנהגה וסדר בשמירת המצות והרחקת העברות שבזה יהיו בריאים וטובים עם השי"ת וישבו בארצם בשובה ונחת מזה דבר עד הנה, ומעתה יתחיל להציע לפניהם שאם יבואו לידי חולי הנפש כפי הנהגתם הרעה שאז לא תועיל הנהגת שמירת הבריאות אשר קדמה ומלמדם בפרשה זאת רפואת החולי והסרתו עכ"ד והנה יאמר כי תוליד בנים ובני בנים וכו' ועשיתם פסל, להודיע סכנת המחלה אשר יחלו בה, כי אשר עשו פסילים וכונים למלכת השמים וקטר לאלהים אחרים בימים ההמה היה באשר חשבו שבעבודות ומעשים האלה ישיגו טובות והשפעה ממזלות השמים וכוכביהם כמ"ש כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי, ואמרו לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חדלנו כל. והיה בזה להם אמתלא בעתים הרעים שלא קבלו טוב וחסד מאת ההשגחה וחשבו שבעשית הפסילים והטלסמאות האלה יתקנו עניניהם, אבל אתה תעשה פסל בעת שתוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, בעת שתחול עליך ההשגחה האלהית להעניקך טוב וחסד השגחיי, הן במה שתוליד בנים ובני בנים ותפרה ותרבה, הן במה שתשבו בארץ בשלוה שבעים כל טוב ואין מחריד, שעז"א ונושנתם בארץ, וא"כ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, במה שתעשו פסל לא תתקנו עניניכם רק תשחיתו עניניכם, לעזוב מקור מים חיים לחצוב לכם בארות נשברים, וא"כ לא תעשו הפסילים לתאבון ולתועלת רק להבעיס את ה' המשגיח עליכם שעז"א ועשיתם הרע בעיני ה' להכעיסו: