מ"ג דברים ד כה

<< · מ"ג דברים ד · כה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני יהוה אלהיך להכעיסו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־תוֹלִ֤יד בָּנִים֙ וּבְנֵ֣י בָנִ֔ים וְנוֹשַׁנְתֶּ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְהִשְׁחַתֶּ֗ם וַעֲשִׂ֤יתֶם פֶּ֙סֶל֙ תְּמ֣וּנַת כֹּ֔ל וַעֲשִׂיתֶ֥ם הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָה־אֱלֹהֶ֖יךָ לְהַכְעִיסֽוֹ׃

תרגום

​ ​

אונקלוס:	אֲרֵי תֵילְדוּן בְּנִין וּבְנֵי בְנִין וְתִתְעַתְּקוּן בְּאַרְעָא וּתְחַבְּלוּן וְתַעְבְּדוּן צֵילֶם דְּמוּת כּוֹלָא וְתַעְבְּדוּן דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ לְאַרְגָּזָא קֳדָמוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):	אֲרוּם תֵּלְדוּן בְּנִין וּבְנֵי בְנִין וְתִתְעַתְּקוּן בְּאַרְעָא וּתְחַבְּלוּן עוֹבָדֵיכוֹן וְתַעַבְדוּן לְכוֹן צְלַם דְּמוּת כּוֹלָא וְתַעַבְדוּן דְּבִישׁ קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן לְאַרְגָזָא קֳדָמוֹי:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

"ונושנתם" - (סנהדרין לה) רמז להם שיגלו ממנה לסוף ח' מאות וחמשים ושתים שנה כמנין ונושנתם והוא הקדים והגלם לסוף ח' מאות וחמשים והקדים שתי שנים לונושנתם כדי שלא יתקיים בהם כי אבד תאבדון וזהו שנא' (דניאל ט) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו צדקה עשה עמנו שמהר להביאה שתי שנים לפני זמנה

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

וְנוֹשַׁנְתֶּם – רָמַז לָהֶם שֶׁיִּגְלוּ מִמֶּנָּה לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, כְּמִנְיַן "וְנוֹשַׁנְתֶּם". וְהוּא הִקְדִּים וְהִגְלָם לְסוֹף שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ"וְנוֹשַׁנְתֶּם", כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם בָּהֶם "כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן" (להלן פסוק כו). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁקֹד עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ" (דניאל ט,יד); צְדָקָה עָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁמִּהֵר לַהֲבִיאָהּ שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי זְמַנָּהּ (סנהדרין ל"ח ע"א, גיטין פ"ח ע"א).

רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם" - ענין הכתוב הזה, שיזכיר ויאמר: כי תוליד בנים ובני בנים, ובעבור היותכם ישָנים בארץ ותשבו לבטח, אולי תשכחו את השם; העידותי בכם היום שתאבדו מהר, כי לא יאריך לכם, מאחר שתעבדו עבודה זרה.

והפרשה הזו, אע"פ שהיא אזהרה, לא נאמרה בלשון "אם", והטעם, כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים, בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח א) שרמז לגלות בית ראשון במלת "ונושנתם" בגימטריא, והיתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה.

ואמר "ועשיתם פסל תמונת כל", ולא אמר "ועבדתם אותו" או "והשתחויתם לו" אבל אמר "והשחתם", כי הפסל בכאן תמונת כל, ומפני השחתה יאסור אותו, כאשר פירשתי למעלה.

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

כי תוליד בנים ובני בנים. נסמכה פרשה זו לענין עבודה זרה שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בארץ ושיגלו ממנה בעון זה, ולכך אמר כי תוליד ולא אמר אם תוליד לפי שהוא משמש לשעה שהוא מוכיחן עכשיו והוא מתנבא במה שאירע להם לדורות.

ונושנתם בארץ. דרשו רז"ל, רמז להם שיגלו לסוף תתנ"ב שנה כמנין ונושתנם, שהרי כתיב (שם ו) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית לה', ועמד הבית ת"י שנה, טול מהם ארבעים שנה שבמדבר נשארו תת"ן, והקדים שתי שנים להגלותן כדי שלא יתקיים בהם כי אבד תאבדון, וזהו שכתוב (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, צדקה עשה לנו שמהר הפורענות לבוא שתי שנים קודם זמנה.

ספורנו

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

"להכעיסו" לסלק השכינה מישראל כדי להיות בלתי משועבדים לתורת האל ית' ומצותיו:

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

עריכה

השאלות (כה - מ)

מה ראה לזכור עונש עכו"ם בכאן ולמה כפל כי אבד תאבדון כי השמד תשמדון. ומ"ש ועבדתם שם אלהים אחרים לא היה כן שבגליות חדלה מאתם עבודת כו"ם ומסרו נפשם על יחוד השם כנודע ואיך יאמר ובקשתם משם אחר שאמר שיעבדו אלהים אחרים. ומ"ש כי שאל נא לימים ראשונים אין לו קשר להקודם. והנה הזכיר מ"ת ויצ"מ בפסוק ל"ג ל"ד וחזר שנית במ"ת ויצ"מ בפסוק לה לז והוליד מזה וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' ושמרת את חוקיו שאין לו קשר עם הקודם:

"כי תוליד", כתב הרי"א שכמו שמלאכת הרפואות תשלם בשני דברים, א] בהנהגת הבריאות וסדרו כדי שלא יבא לידי חולי, ב] בהסרת החולי ורפואתו כשחלה, כך ראה מרע"ה לעשות לישראל לתת להם הנהגה וסדר בשמירת המצות והרחקת העברות שבזה יהיו בריאים וטובים עם השי"ת וישבו בארצם בשובה ונחת מזה דבר עד הנה, ומעתה יתחיל להציע לפניהם שאם יבואו לידי חולי הנפש כפי הנהגתם הרעה שאז לא תועיל הנהגת שמירת הבריאות אשר קדמה ומלמדם בפרשה זאת רפואת החולי והסרתו עכ"ד והנה יאמר כי תוליד בנים ובני בנים וכו' ועשיתם פסל, להודיע סכנת המחלה אשר יחלו בה, כי אשר עשו פסילים וכונים למלכת השמים וקטר לאלהים אחרים בימים ההמה היה באשר חשבו שבעבודות ומעשים האלה ישיגו טובות והשפעה ממזלות השמים וכוכביהם כמ"ש כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי, ואמרו לירמיה ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חדלנו כל. והיה בזה להם אמתלא בעתים הרעים שלא קבלו טוב וחסד מאת ההשגחה וחשבו שבעשית הפסילים והטלסמאות האלה יתקנו עניניהם, אבל אתה תעשה פסל בעת שתוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, בעת שתחול עליך ההשגחה האלהית להעניקך טוב וחסד השגחיי, הן במה שתוליד בנים ובני בנים ותפרה ותרבה, הן במה שתשבו בארץ בשלוה שבעים כל טוב ואין מחריד, שעז"א ונושנתם בארץ, וא"כ והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, במה שתעשו פסל לא תתקנו עניניכם רק תשחיתו עניניכם, לעזוב מקור מים חיים לחצוב לכם בארות נשברים, וא"כ לא תעשו הפסילים לתאבון ולתועלת רק להבעיס את ה' המשגיח עליכם שעז"א ועשיתם הרע בעיני ה' להכעיסו:

<< · מ"ג דברים · ד · כה · >>