מ"ג בראשית לד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית לד · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַךְ־בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּהְי֣וּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כׇּל־זָכָֽר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
בְּרַם בְּדָא נִטְּפַס לְכוֹן אִם תְּהוֹן כְּוָתַנָא לְמִגְזַר לְכוֹן כָּל דְּכוּרָא׃
ירושלמי (יונתן):
בְּרַם בְּדָא נִתְפַּיֵיס לְכוֹן אִין תֶּהֱווֹן כְּוָתָנָא לְמִגְזַר לְכוֹן כָּל דְכוּרָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נאות לכם" - נתרצה לכם לשון (מ"ב יב) ויאותו (הכהנים ביהוידע)

"להמול" - להיות נמול אינו לשון לפעול אלא לשון להפעל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו - טז) "אך בזאת". לעומת זה אמרו "שאם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר", זה לבדו יספיק ולא נבקש מכם שום דבר ממשפט אזרחי הארץ, כי "אך בזאת נאות לכם", אף שלא יהיה לנו הרשיון להיות כאחד מאזרחי הארץ לשבת ולהאחז בארץ, בכ"ז "ונתנו את בנתנו לכם", ונהיה לעם אחר, ולא נבקש מכם רק "וישבנו אתכם והיינו לעם אחד", שנוכל לשבת בארץ אף שנהיה כגרים לענין יתר הפרטים שחשב בפסוק י', ושנהיה לעם אחד: