מ"ג בראשית לד ה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְיַעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת־דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת־מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶחֱרִ֥שׁ יַעֲקֹ֖ב עַד־בֹּאָֽם׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְיַעֲקֹב שְׁמַע אֲרֵי סַאֵיב יָת דִּינָה בְרַתֵּיהּ וּבְנוֹהִי הֲווֹ עִם גֵּיתוֹהִי בְּחַקְלָא וּשְׁתֵיק יַעֲקֹב עַד מֵיתֵיהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):	וְיַעֲקב שְׁמַע אֲרוּם סָאִיב יַת דִינָה בְּרַתֵּיהּ וּבְנוֹי הֲווֹ עִם גֵיתוֹי בְּחַקְלָא וּשְׁתִיק יַעֲקב עַד מֵיתֵיהוֹן:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

כי טמא — שכם:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"והחריש יעקב עד באם" החריש מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ה - ו) "ויעקב." ר"ל שאם היה יעקב יודע שעדיין לא נטמאה היה מוסר נפשו להצילה בל תטמא, אבל יען ששמע שכבר טמא אותה ובניו היו בשדה ולא ירויח בהמהירות, לכן החריש עד בואם, ובתוך כך יצא חמור לדבר אתו: