מ"ג בראשית כח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מ"ג בראשית כח · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּקְרָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב וּבָרֵיךְ יָתֵיהּ וּפַקְּדֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ לָא תִּסַּב אִתְּתָא מִבְּנָת כְּנָעַן׃
ירושלמי (יונתן):
וּקְרָא יִצְחָק לְיַעֲקב וּבָרִיךְ יָתֵיהּ וּפַקְדֵיהּ וַאֲמַר לֵיהּ לָא תִסַב אִיתָא מִבְּנַתְהוֹם דִכְנַעֲנָאֵי:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(א - ב) "ויברך אתו". היו בכאן שתי ברכות ושני צוויים, א] ברך אותו בברכת עוה"ב והתנה תנאי "שלא יקח אשה מבנות כנען", וזה מצות ל"ת, ב] צוהו מ"ע שילך פדנה ארם ויקח אשה מבנות לבן, וע"ז ברכו שנית:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקרא יצחק אל יעקב וגו'. לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו; והיכן נתאוששו בידו? כאן, ויברך אותו. אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו וכו', כדלעיל. אמר ר' ברכיה: לבן מלכים, שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא של זהב. אמר לו: למה במטמוניות? בוא וטול בפרהסיא! כך ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא.

"אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן" (ישעיה סה טז). להודיעך, שכל הברכות שברך יצחק את יעקב, ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר: "ויתן לך האלהים מטל השמים", והקב"ה ברכו בטל: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'". יצחק אמר: "משמני הארץ", והקב"ה ברכו: "ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן" (ישעיה ל כג). יצחק אמר: "ורב דגן ותירוש", והקב"ה אמר: ["הנני שולח] לכם את הדגן והתירוש" (יואל ב יט). יצחק אמר: "יעבדוך עמים", והקב"ה אמר: "והיו מלכים אומניך" (ישעיה מט כג). יצחק אמר: "הוה גביר לאחיך", והקב"ה אמר: "ולתתך עליון" (דברים כו יט). ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו, שנאמר: "יושב בסתר עליון וגו' (תהלים צא א). כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא יא). וכי מאחר שברכו הקב"ה ואמו, אביו למה חזר וברכו, שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב? אלא שראה יצחק שעתידין בניו לגלות בין אומות העולם, אמר לו: בוא ואברכך ברכה של גלויות, שיחזור ויקבצך. ומהו ברכות שברכו? "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה יט). בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבוא (איוב ה כא). לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא" (איוב ה כב):

(תנא דבי אליהו): זרעו של עשו, כל זמן שהיה יצחק קיים, קיימו עליהם את המילה; וכיון שמת, בטלו את המילה. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שנתן כתרו לאוהבו, אמר לו: זה יהא מונח בראשך ובראש בניך לעולם. הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו; וכיון שנכנס לבית עולמו, אמר המלך: אלך ואראה בן אוהבי, מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו. הלך ומצאו שהוא מושלך באשפה, הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר: "ה' בצאתך משעיר" וגו' (שופטים ה ד). "הרים נזלו מפני ה'" (שופטים ה ה). למה נדמה עשו הרשע, ואליפז ועמלק בנו, וירבעם ונבוכדנצר, והמן האגגי? לאחד שמצא כסות בדרך, תפשה בידו והכניסה לתוך העיר, והיה מכריז ואומר: אבידה זו של מי? נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו. אמרו: ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא? מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם, שנה, בשתי שנים, ובשלש שנים, בד', בה', עד שהחריב את כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים. לא בשכר שלש דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר, שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם? לא בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו י' שבטים? לא בשכר מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים, יצא ממנו נבוכדנאצר? לא בשכר אגג, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין, ואמר: אוי לו שמא יאבד זרעו, יצא ממנו המן?