מ"ג בראשית כה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג בראשית · כה · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וִיהַב אַבְרָהָם יָת כָּל דְּלֵיהּ לְיִצְחָק׃
ירושלמי (יונתן):
וִיהַב אַבְרָהָם בְּמַתָּנָא יַת כָּל דִילֵיהּ לְיִצְחָק:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויתן אברהם וגו'" - (ב"ר) א"ר נחמיה ברכת דייתיקי נתן לו שאמר לו הקב"ה לאברהם והיה ברכה הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה ואברהם מסרם ליצחק 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וַיִּתֵּן אַבְרָהָם... – אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: בְּרָכָה דִיאַתִּיקִי נָתַן לוֹ, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (לעיל יב,ב): "וֶהְיֵה בְּרָכָה" – הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁתִּרְצֶה. וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק (בראשית רבה סא,ו).

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ה - ו) "ויתן אברהם." באשר עקר תולדתו היה יצחק לכן הבדילו מיתר בניו. א] במה שנתן לו את כל אשר לו בין נכסיו בין הברכה והבכורה והצלחת הנפשיית," ולבני הפילגשים" שהם בני הגר וקטורה "נתן מתנות", וחז"ל דרשו ששם טומאה מסר להם, ר"ל שנתן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לתתה לאחרים, כי ידע שהם יהיו תחת המערכת ומסר להם השמות המושלים על המערכה ומוציאים כח מן המזל והכוכב, וזאת שנית ששלחם מעל יצחק בנו שלא יהיה להם חלק בירושת הארץ, ושלא יעמדו אחרי מותו קטטות בינם ובין יצחק, והגם שנראה שישמעאל לא נשלח כמ"ש ויקברו אותו יצחק וישמעאל כבר פי' הרי"א שע"י בני קטורה נכנע גם ישמעאל תחת יצחק כי הבין שאין לו יתרון על יתר בני הפילגשים:  

כלי יקר

לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". העביר נחלה מכל בניו כי כך רצתה שרה באמרה כי לא יירש בן האמה וגו', והסכים הקב"ה על ידה ואמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ומה שנקט כל אשר לו היינו כל מה שהשתדל אברהם מכח טרחו ועמלו ובא לו בזיעת אפו וביגיעת כפו, זה הדבר המיוחד לו לעצמו, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנו, את הכל נתן ליצחק, אבל לבני הפלגשים דהיינו בני הגר כי פלגשם חסר כתיב, ע"כ נתן להם אותן מתנות שקבל מן המצריים ע"י שרה באמרו אחותי היא, ואז נתנו לו מתנות ואותן מתנות נתן לבני הגר המצרית כי דין הוא שממקום שבאו שם הם שבים ללכת וחזרו למטעתן. דבר אחר, שנתן ליצחק חלקו לעולם הבא, והוא נקרא את כל אשר לו, כי מה שבחר אברהם לחלקו היינו שכר העה"ב שכן הובטח בפסוק שכרך הרבה מאד (בראשית טו.א) וזה נקרא את כל אשר לו בהחלט ואין לזרים אתו, לאפוקי מה שיש ביד האדם מן הדבר הניתן מיד ליד אינו שלו בהחלט כי יכול להיות שיבוזו זרים יגיעו. וכן אמר מונבז (ב"ב יא.) אבותי גנזו במקום שהיד שולטת אני גנזתי במקום שאין היד שולטת ר"ל אוצרי מונח לעולם הבא מקום שאין יד האדם שולטת שם. ועוד שיכול להיות שבחצי ימיו יעזוב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע, על כן אין שכר העה"ז לו בהחלט, זולת שכר העה"ב הוא לו לבדו, וחלק זה נתן ליצחק שיקבל גם הוא חלקו לעולם הבא, כי שכר מצוה לצדיקים בהאי עלמא ליכא. אבל לבני הפלגשים נתן מתנות דבר הניתן מיד ליד והוא שיקבלו חלקם בעולם הזה, כדרך שנאמר (דברים ז.י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, שאם רשע עושה איזו מצוה הקב"ה נותן לו שכרו משלם בעולם הזה. ויכול להיות שעל זה אמרה שרה בנבואה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק (בראשית כא.י) כי לפום ריהטא נראה שהיה לה לומר סתם כי לא יירש בן האמה זו ממך, אלא שרצתה לומר בזה שראוי הוא שיירש גם בן האמה, אמנם לא יירש עם בני שוה בשוה כי אין הירושות שוים כי בן האמה יירש חלקו בעולם הזה, כמ"ש (שם כא.יג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו, דהיינו חלקו בעולם הזה, אבל יצחק יקבל חלקו בעולם הנצחי, אחר שכבר קבל ישמעאל חלקו וזהו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו קדמה שהיו מוקדמים בקיבול שכרם, כדרך שנאמר ביעקב (שם כה.כו) וידו אוחזת בעקב עשו, שיד ממשלתו יאחז בסוף גבולו של עשו הנרמז בעקב שהוא סוף הרגל, לומר שאחר שתכלה רגל גאותו מן השוק בעה"ז, אז התחלת ממשלת יעקב, ונמצא שעשו מוקדם בקבול שכרו, כך בני הפלגשים שלח קדמה להקדימם בקבול שכרם בעולם הזה דבר הניתן מיד ליד, לאפוקי שכר העוה"ב ליהנות מזיו השכינה אין לשון נתינה שייך בו.

ילקוט שמעוני

לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ר' יהודה אומר: בכורה, ר' נחמיה אומר: ברכה, רבנן אמרין: קבורה ודייתיקי. רבי לוי בשם ר' חמא בר חנינא: לא ברכו, אלא מתנות נתן לו. משל למלך שהיה לו פרדס, ומסרו לאריס, והיו בו שני אילנות כרוכים זה לזה: אחד של סם חיים, ואחד של סם המות. אמר האריס: אם אני משקה זה של סם חיים, זה של סם המות חי עמו, ואם אין אני משקה זה של סם המות, היאך זה של סם חיים חי? חזר ואמר: אנא אריס אנא, מה דאהני למריה דפרדסא למעבד עבד ליה. כך אמר אברהם: אם מברך אני את יצחק בני, עכשיו ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך ישמעאל ובני קטורה, היאך אברך את יצחק? חזר ואמר: אריס אנא, אלא מה שהקב"ה עושה בעולמו יעשה. כיון שמת אבינו אברהם, נגלה הקב"ה על יצחק בנו וברכו, הדא הוא דכתיב: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה, יא):

רבי עובדיה מברטנורא

לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ויתן אברהם אמר ר' נחמיה ברכ' דייתקי נתן לו פי' דייתקי דא תהי קיים לפי שצוואת שכיב מרע צריך לקיימו לכך היא נקראת בל' זה שר"ל שהברכות שנתן לו הקב"ה כדכתיב והיה ברכה שפי' הברכות יהיו מסורות בידך הניחם ליצחק ולא פי' רש"י המקרא כמשמעו שנתן לו כל הממון שלו לפי שכבר כתוב לעיל ויתן לו את כל אשר לו וגם פי' לעיל וכל טוב אדוניו בידו שטר מתנה כתוב ליצחק על כל אשר לי ולפי שפי' ויתן את כל אשר לו ליצחק ברכות דייתקי שלו פי' ג"כ המתנות של בנות הפלגשים שנתן להם שמות הטומאה דגמיר ליה מדכתיב הפלגשם חסר דקרינן ליה פלגש שם כלומר שמות הטומאה מסר להם:

<< · מ"ג בראשית · כה · ה · >>