ובחודש הראשון בארבעה עשר יום לחדש פסח לה'. לא הזכיר כאן בין הערבים, שהרי כבר ידוע. והנה לא הזכיר עולת שבת בשבעת ימי הפסח, כאשר לא הזכיר עולת התנופה של עומר האמורה בסדר אמור אל הכהנים. (ויקרא כג) ואמר כל מלאכת עבודה ולא אמר כל מלאכה כמו בשבת, לפי שיום טוב הותר באוכל נפש וכשהזכיר במקום אחר (שמות יב) כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך לפרש (שם) אך אשר יאכל לכל נפש.
ובחדש הראשון וגומר עד ובחדש השביעי. אחרי שצוה במוסף השבת ובמוסף ר"ח ראה לצוות על מוספי מועדי ה' והתחיל מחג המצות שהוא המועד הראשון וזכר שני חלקי החג הזה רוצה לומר פסח שנשחט בי"ד יום לחדש בערב וחג המצות שהיא שבעת ימים מתחלת יום ט"ו וביאר שהיום הראשון מהחג והיום האחרון ממנו הם אסורים במלאכה האמנם לא אמר בו כל מלאכה לא תעשו אלא כל מלאכת עבודה לא תעשו לפי שביום טוב הותר אוכל נפש ולכך כשהזכיר במקום אחר כל מלאכה לא יעשה בהם הוצרך הכתוב לפרש מיד אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. אבל לענין קרבן המוסף אין הבדל בימי החג כי בכל אחד משבעת ימי החג יקריבו לה' עולות במזבחו עשרה שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים ומנחתם ונסכיהם ושעיר אחד לכפר על טומאת המקדש. וראוי לתת לב בפסוקים אלו בדברים ארבעה עם היות שלא זכרתי אותם בשאלות הא' למה אמר מלבד עולת הבקר שהיה לו לומר מלבד עולת התמיד שהוא כולל לבקר ולערב שיזכו' בקר בלבד. והב' אם כבר אמר מלבד עולת הבקר למה אמר אחר כך על עולת התמיד יעשה ונסכו. כי בזה המאמר הכולל יוכלל הראשון. והג' למה אמר גם כן מלבד עולת השבת שאם יחול השבת ביום מימי החג יעשו מצות מוסף החג מלבד מוסף השבת כמו שאמר מלבד עולת הבקר או מלבד עולת התמיד. והד' למה לא אמר גם כן מלבד קרבן העומר שהיה נקרב ביום השני מהחג והיה מלבד מוסף החג. ונראה להשיב עכ"ז כי הנה במקדש בתחלת היום כל הקרבנות היו מקריבים תמיד של שחר כבש אחד ואחריו היו מקריבים מוסף היום. ומפני שבחג הפסח צוה שיקריבו במוסף היום שבעה כבשים הוצרך לומר מלבד עולת הבקר רוצה לומר שלא יעשה מנין השבעה כבשים עם אותו כבש אחד שכבר נקרב בתמיד של שחר והוצרך לומר זה לפי שהיה אפשר שיעלה כן על הלב. אבל לא היה אפשר שיעלה על הלב שהשבעה כבשים מהמוסף שהיו נקרבים יחד יהיו עם התמיד של בין הערבים שהיה האחרון מכל הקרבנות ולא היה עדין נקרב. הנה מפני זה אמר מלבד עולת הבקר כדי שלא נטעה לחשוב שעם עולת הבקר שכבר נקרב היה נשלם מנין הז' כבשים. וכן אמרו בספרי אין המוספי' נקרבים אלא בנתים ר"ל בין תמיד של שחר ובין תמיד של בין הערבי' וזה טעם ההערה הראשונה אשר העירותי. וכן אומר לשנית שאין אמרו על עולת התמיד כמו מלבד עולת הבקר לפי שמאמר מלבד עולת הבקר בא ללמד שלא ישלימו' מנין ז' הכבשים עם הכבש הנקרב בתמיד הבקר כי מלבדו יהיו שבעת הכבשים. אמנם אמרו אחר זה על עולת התמיד יעשה ונסכו בא ללמד סדר הקרבנות בקדימה והאיחור רוצה לומר שלא יקריב קרבן מוסף היום אלא אחרי שיקריב קרבן התמיד רוצה לומר של שחר לא קודם אליו. ולשלישית אומר וכן לרביעית שהנה לא הוצרך הכתוב לבאר שהיה מוסף חג המצות מלבד עולת השבת ומלבד עולת העומר הנקרב ביום הב' מהחג לפי שהכתוב אומר כאלה תעשו ליום ז' ימים רוצה לומר שיהיה על הקרבן הזה עושה שבעת ימים בשוה בכל יום ויום מימי החג ולהיות הקרבן הזה מיוחד לשבעה ימים בשווי היה מבואר שהוא מלבד עולת השבת כי הוא אינו אלא ליום אחד בלבד וזה היה לשבעת ימים. ושהיה גם כן מלבד עולת העומר שהיה גם כן נקרב ליום אחד בלבד. ולא היה אחד מאלה רוצה לומר שבת ועומר לז' ימים ומפני זה לא הוצרכה התורה לומר באלה מלבד עולת השבת מלבד עולת העומר שכבר נצטוו בה בכתוב בסדר אמור אל הכהנים. אבל התמידין מפני שהיו לשבעה וגם לכל ימות השנה הוצרך לומר עליה' מלבד עולת הבקר. כדי שלא יטעו בחשבם שיושלם מנין השבעת כבשים ממוסף החג עם כבש תמיד של שחר כל שכן שהיו נקרבים רצופי' השבעה של המוסף מיד אחרי תמיד של שחר ולא ישאר אם כן ספק ולא ערעור בפסוקים אלו:
ואחרי שצוה במוסף חג המצות צוה במוסף חג השבועות באמרו וביום הבכורים לפי שהוא בכורי קציר חטים. ואמר בהקריבכם מנחה חדשה לה' שהם שתי הלחם שהיו מקריבים מהחדש באותו יום. וצוה שיקריבו בו קרבן שוה למוסף ר"ח ובמוסף חג המצות ב' פרים. איל אחד. ז' כבשים ומנחתם ונסכיהם ושעיר עזים אחד לכפר והוא שעיר החטאת שנזכר למעלה שהוא בשאר המוספים אבל דבר בו כאן בקצרה ואמר לכפר. ולפי שכאשר צוה בכבשים ובפרים והאיל כאן בזה החג לא אמר בהם תמימים כדרך הכתוב הוצרך לומר באחרונה תמימים יהיו לכם ונסכיהם ולא אמר תמימים אלא על הכבשים בלבד אלא שבדרך כלל הדברים שיקריבו על מזבח השם יהיו משובחים ונבחרים ושלמים בעצמם אם הקרבנות ואם הנסכים וכן היו ישראל עושים בזמן שבית המקדש קיים שהיו מביאים לקרבנות אלים ממואב וכבשים שהיו גב הן רחלה מחברון וגוזלות מהר המלך ושמן מתקוע הכל מובחר במינו ואף בעצי המערכה היו מקפידים הרבה שיהיו מובחרים ושלא יהיו בם תולעת ואין מביאים עצים מבנין הנסתר אלא חדשי' לעולה. והנה היה קרבן מוסף חג המנות וחג השבועות כמו מוסף ר"ח שוה בשוה מפני שני הדרכים אשר ביארתי ברמזי ר"ח. אם בדרך התורני בעבור שחג המצות נצטוו בה משה ואהרן יחד בפרש' החדש ושניהם הוציאו את ישראל ממצרי' והיו מקריבים לזכרונם שני פרים. ולפי שהפלאים והקדושה בא להם מהש"י היו מקריבים שמה איל אחד לרמוז אליו יתברך שהוא בעל האילנות והכח בלתי בעל תכלית. והיו שבעת הכבשים אם לזכרון זכות אבותיה' כמו שביארתי או לרמוז אל שבעת ימי חג המצות או לשבעת הימים שהיו משיצאו ממצרים עד שנכנסו לים סוף. ואם הדרך השני העיוני ענינו שמפני שביציאת ממצרים בוטלו מערכות השמים שהיו מעכבות ומונעות צאת ישראל משם צוה יתברך שיעשו רמז מהעליונים שהם מנהיגים ופועלים בשפלים והיו שני הפרים לרמוז כאשר אמרתי למניע הראשון יתברך שהוא הפועל האמתי בכל הדברים ולמתנועע העליון הראשון שיתנועע מכחו ונרמזו בפרים לפי שהם פועלי ההויות והפירות כלם והאיל היה לרמוז אל גלגל המזלות הוא הגלגל השמיני. והז' הכבשים הוא לרמוז לז' כוכבי לכת והיו כלם עולה לה' לרמוז שכלם היו כלי רצונו וחפצו ואל אשר יהיה שמה הרוח האלהי וחפצו תהיה ההנעה והתנועה הראשונה ההיא ושאר התנועות כלם ושלא היתה היציאה ממצרים ומתן תורתינו מכח העליונים תנועותיהם ומחברותיהם אלא מסבה ראשונה ית' לבדו ומפני ההדמות שהיה בימים האלה הנזכרים ונעשים רוצה לומר ר"ח וחג המצות וחג השבועו' בענינם ורמזיהם היו קרבנותיהם במוספיהם שוים ומתדמים. והותרה בזה השאלה הה' והו':
"מה ""ובחדש הראשון בארבעה עשר יום", כי במדבר לא עשו רק פסח אחד וי"א שלא נתחייבו בפסח עד שבאו לארץ וע"כ בצווי זה שהיו קרובים לכנס לארץ הזהיר
שמעתה יהיה הפסח חובה:
שבעת ימים מצות יאכל - למה נאמר? לפי שהוא אומר ויקרא כג שבעת ימים מצות תאכלו, שומעני כל מצה במשמע? ת"ל דברים טז לא תאכל עליו חמץ; לא אמרתי אלא הבא לידי מצה וחמץ - אלו חמשת המינים, ואלו הם: החטים והשעורים והכוסמים ושבולת שועל ושיפון. יצא אורז ודוחן והשומשמים והפרגוס שאינן באים לידי מצה וחמץ אלא לידי סרחון:
