מ"ג במדבר יט יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג במדבר יט · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִזָּ֤ה הַטָּהֹר֙ עַל־הַטָּמֵ֔א בַּיּ֥וֹם הַשְּׁלִישִׁ֖י וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י וְחִטְּאוֹ֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵ֥ר בָּעָֽרֶב׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיַדֵּי דָּכְיָא עַל מְסָאֲבָא בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִידַכֵּינֵיהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָּא וְיִדְכֵּי בְרַמְשָׁא׃
ירושלמי (יונתן):
וְיַדֵי כַּהֲנָא דַכְיָא עַל גַבְרָא מְסָאֲבָא בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְיַדְכִּינֵיהּ בְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹי וְיַסְחֵי בְמַיָא וְיִדְכֵּי בְרַמְשָׁא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחטאו ביום השביעי" - (ספרי) הוא גמר טהרתו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי – הוּא גְּמַר טָהֳרָתוֹ.

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


והזה הטהור על הטמא. דקדק רבי עקיבא בגמרא דיומא ממה שכתוב על הטמא ולא אמר עליו, שבא ללמד שאם הזה על הטמא טהור ועל הטהור טמא. ואמר כי על זה אמר שלמה ע"ה (קהלת ז) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סה ""והזה הטהור על הטמא", היה לו לומר והזה הטהור עליהם שכבר התבאר באילת השחר (כלל קל"ו) שאין להחזיר את השם שנית, וע"כ ס"ל לר"ע שבא לדייק רק על הטמא: "סו "והזה ביום השלישי וביום השביעי, כבר אמר למעלה הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר, ולמה חזר פה שנית, ולמה הוסיף וחטאו ביום השביעי, הלא יכול לומר והזה ביום השלישי וביום השביעי וכבס בגדיו וכו' רק שאז נפרש שמ"ש למעלה הוא יתחטא פי' שיתחטא ביום השלישי ואז ביום השביעי יטהר מעצמו בלא הזיה, וכן נפרש פה והזה ביום השלישי לבד וביום השביעי וכבס בגדיו וא"צ הזיה שנית, לכן הוסיף וחטאו ביום השביעי, וכבר מובא זה למעלה (סי' מ'). ובמ"ש אין לי אלא ז' פי' הרמב"ם (פי"א מה' פרה ה"ב) שר"ל שיכול להזות הזיה שניה גם אחר יום הז', והראב"ד השיגו שהוא נגד הסוגיא דקדושין (דף סב), וגם איך יוכיח זה ממ"ש וחטאו ביום השביעי, וע"כ העקר שזה קאי על וכבס בגדיו ר"ל אין לי אלא שיעשה הטבילה ביום הז' מנין שיכול לטבול אחר יום ז', ומוכיח ממ"ש וחטאו ביום השביעי דוקא אבל וכבס בגדיו הוא אחר יום השביעי, ובהגהת

הגר"א גורס כן וכבס בגדיו ורחץ במים אין לי אלא ז' ח' ט' מנין:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

והזה הטהור על הטמא - טהור על הטמא - טהור. טהור על הטהור - טמא, דברי ר' עקיבא.

ביום השלישי וביום השביעי - בא הכתוב ולימד על טומאת מת, שטעון הזייה ג' וז'. אתה אומר לכך בא, או הזה בשלישי - יטהר בשביעי ואם לא הזה בשלישי - לא יטהר בשביעי? ת"ל וחטאו ביום השביעי - שינה עליו לפסול.

אין לי אלא ז'. ח' ט' י' מנין? ת"ל וחטאו ביום הז', ואח"כ יכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב.

<< · מ"ג במדבר · יט · יט · >>