מ"ג במדבר יט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יט · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאָסַ֣ף ׀ אִ֣ישׁ טָה֗וֹר אֵ֚ת אֵ֣פֶר הַפָּרָ֔ה וְהִנִּ֛יחַ מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה בְּמָק֣וֹם טָה֑וֹר וְ֠הָיְתָ֠ה לַעֲדַ֨ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל לְמִשְׁמֶ֛רֶת לְמֵ֥י נִדָּ֖ה חַטָּ֥את הִֽוא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְיִכְנוֹשׁ גְּבַר דְּכֵי יָת קִטְמָא דְּתוֹרְתָא וְיַצְנַע מִבַּרָא לְמַשְׁרִיתָא בַּאֲתַר דְּכֵי וּתְהֵי לִכְנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַטְּרָא לְמֵי אַדָּיוּתָא חַטָּתָא הִיא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיכְנוֹשׁ גְבַר כָּהִין דְכֵי יַת קִטְמָא דְתוֹרָתָא בְּקָלָל דְפָחַר מַקַף מְגוּפַת שְׁיַיע וִיפַלֵג יַת קִטְמָא לִתְלַת חוּלְקִין חֲדָא יָהִיב בְּחֵיל וַחֲדָא בְּטַוַור מִשְׁחָא וְחָדָא מִפְלַג לְכָל מַטְרַת לֵיוָאֵי וּתְהֵי לִכְנִישְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל לְמוֹי אַדְיוּתָא בְּרַם שִׁיבוּק חוֹבַת עֵיגְלָא הִיא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והניח מחוץ למחנה" - (פרה פ"ג) לשלשה חלקים מתחלקת א' נתן בהר המשחה וא' מתחלק לכל המשמרות ואחד נתן בחיל זה של משמרות היה חוץ לעזרה ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר וזה שבהר המשחה כהני' גדולי' לפרות אחרות מקדשין הימנה וזה שבחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב שנאמר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת

"למי נדה" - למי הזייה כמו (איכה ג) וידו אבן בי (זכריה ב) לידות את קרנות הגוים לשון זריקה

"חטאת הוא" - לשון חטוי כפשוטו ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת לומר שהיא כקדשים להאסר בהנאה

רש"י להלן בפסוק כ"ב בשם ר' משה הדרשן
"למשמרת" - כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענו' שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל שנאמר (שמות לב) וביום פקדי ופקדתי וגו' וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמא' כל העוסקין בה וכשם שנטהרו באפרו שנא' (שם) ויזר על פני המים וגו' כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וגו'

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואסף איש טהור - לפי שמצינו שכל מעשה פרה בכהן, שומע אני אף אסיפת האפר תהיה בכהן? ת"ל ואסף איש טהור, מגיד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם.

ואסף איש טהור - להוציא את הקטן. משמע: מוציא את הקטן ומוציא את האשה? ת"ל טהור, להביא את האשה, דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר: ואסף איש טהור - להוציא את האשה, ומביא את הקטן? ת"ל והניח מחוץ למחנה, לא אמרתי אלא במי שיש בו דעת להניח:

טהור - שר' ישמעאל אומר: טהור למה נאמר? עד שלא יאמר יש לי בדין: אם המזה טהור, האוסף לא יהיה טהור? הא מה תלמוד לומר טהור - טהור מכל טומאה, ואיזהו זה טבול יום.

רבי נתן אומר: נאמר כאן טהור, ונאמר להלן טהור. מה טהור האמור להלן - טמא לתרומה וטהור לחטאת, אף טהור האמור כאן - טמא לתרומה וטהור לחטאת:

את אפר הפרה - ולא האודים. מכאן אמרו חולקים אותו לג' חלקים: אחד נותן בחיל, ואחד נותן בהר המשחה, ואחד מתחלק לכל המשמרות:

אל מחוץ למחנה - חוץ להר המשחה:

אל מקום טהור - שיהיה מקומו טהור. מכאן היה רבי אלעזר אומר: דלי של מי חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת - טמא, שנאמר אל מקום טהור - ואין זה מקום טהור:

והיתה לעדת בני ישראל למשמרת - למה נאמר? שיכול אין לי אלא שמלאכה פוסלת בפרה, במים מנין? תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה. או אפילו קידשו? ת"ל למי נדה.

והיתה לעדת בני ישראל - מכאן אמרו פרה ששתת מי חטאת - בשרה טמא מעת לעת. רבי יהודה אומר: בטלו במעיה, וכבר הלכה זו נשאלה לפני ל"ט זקנים בכרם ביבנה, וטיהרו את בשרה.

והיתה לעדת בני ישראל - זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר' עקיבא, וחילקו לפני רבי עקיבא, ואחרים מצאו לו תשובה. אמר לו: מה אני לחזור? אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך, שאתה יוסי הגלילי. אמר לו הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה - כשהם שמורים הרי הם מי נדה.

אמר ר' טרפון: דניאל ח ראיתי האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו, ועשה כרצונו והגדיל - זה ר' עקיבא.

ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על פני כל הארץ ואין נוגע בארץ. והצפיר קרן חזות בין עיניו ויבוא עד האיל בעל הקרנים אשר ראיתי עומד לפני האובל וירץ אליו בחמת כחו וראיתי מגיע אצל האיל ויתמרמר אליו ויך את האיל וישבר שתי קרניו ולא היה כח באיל לעמוד לפניו וישליכהו ארצה וירמסהו ולא היה מציל לאיל מידו - זה ר' יוסי הגלילי.

חטאת היא - מגיד שמועלים בה.

חטאת היא - מגיד שאם שינה אחד מכל מעשיה פסולה.

חטאת היא - מגיד שם שאם נשחטה שלא לשמה פסולה.

חטאת היא - מגיד שנשרפת בלילה כביום.

אי חטאת היא, יכול שתהא נפסלת בלילה? - ת"ל והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, ימים על ימים ושנים על שנים:

<< · מ"ג במדבר · יט · ט · >>