מ"ג במדבר יד יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְהֹוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | יְיָ מַרְחֵיק רְגַז וּמַסְגֵּי לְמֶעֱבַד טָבְוָן שָׁבֵיק לַעֲוָיָן וְלִמְרוֹד סָלַח לִדְתָּיְבִין לְאוֹרָיְתֵיהּ וְלִדְלָא תָּיְבִין לָא מְזַכֵּי מַסְעַר חוֹבֵי אֲבָהָן עַל בְּנִין מָרָדִין עַל דָּר תְּלִיתַאי וְעַל דָּר רְבִיעָאי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | יְיָ אֲרִיךְ רוּחַ וְקָרִיב רַחֲמִין שְׁרֵי לְתוּבִין וּמְכַפֵּר עַל סוּרְחָנוּן מַזְכֵּי לִדְתַיְיבִין לְאוֹרַיְיתָא וְלִדְלָא תַיְיבִין לָא מְזַכֵּי מַסְעַר חוֹבֵי אַבְהָן רַשִׁיעִין עַל בְּנִין מְרוֹדִין עַל דַר תְּלִיתָאֵי וְעַל דַר רְבִיעָאֵי: |
| ירושלמי (קטעים): | יְיָ אָרִיךְ רַחֲמִין וּרְחַק רְגַז וְקָרֵיב רַחֲמִין וּמַסְגֵי לְמֶעֱבַּד חֶסֶד וּקְשׁוֹט וּמְזַכַּיָא לָא מְזַכֵּי יְיָ חַיָיבַיָא בְּיוֹמָא דִינָא מַדְכַּר חוֹבֵי אַבְהָן רַשִׁיעִין עַל בְּנִין מְרָדִין: |
רש"י
"ונקה" - לשבים
"לא ינקה" - לשאינן שבים
מפרשי רש"י
[יז] יגדל נא כח ה' לעשות דבורך. פירוש, שאין פירושו "יגדל נא כח ה'" שלא תהרג ישראל כדי שלא יאמרו תשש כחך כנקבה, שבזה לא שייך לומר "כאשר דברת לאמר", אלא "יגדל כח ה'" לעשות דבורו שאמר "ארך אפים" 'לצדיקים ולרשעים'. והפך רש"י הפירוש, ומפרש "כאשר דברת לאמר" - כן יגדל כחך לעשות. אבל ממצב הפסוק יראה פירושו שיגדל כחו כאשר דיבר להגדיל כחו, וזה לא מצאנו בשום מקום:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְנַקֵּה – לַשָּׁבִים.
לֹא יְנַקֶּה – לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים (יומא פ"ו ע"א).
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
להם שום תקנה, ושמה שרוצה לכלותם אינו מצד הנקמה על העבר רק כדי לתקן הקלקול בעתיד, כמשל בעל הכרם שנשחת כרמו שעוקר את הגפנים הנשחתים כדי להציל את הגפנים שעדיין לא נשחת (כנ"ל פסוק י"ב), א"כ השחתה זו אינו מצד מדת הדין רק מצד מדה"ר שירח' על הכרם בל ישחת לגמרי (ע"ד שאמרו שהרשעים מהפכים מדה"ר למה"ד) א"כ אין מקום להזכיר פה מדת רחום וחנון, וכן לא מדת אמת כי העונש הזה הוא מצד מדת אמת וכן לא מדת נוצר חסד ולא מדת נושא חטאת שהם היו מזידים והזכיר רק המדות שמצדם יבקש עליהם שהוא מדת ארך אפים שמבקש שיאריך אפו ולא יכלם תיכף רק יפקוד עון אבות על בנים בזמנים מתחלפי', והזכיר מדת נושא עון ופשע, שכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין סליחת עון ובין נשיאת עון, הסולח מעביר את העון מן המציאות כאלו לא היה במציאות כלל, וע"כ לא תמצא סליחת עון רק אצל ה' לבד לא מאדם לאדם, כי האדם הגם שעובר על פשע ונושא פשע לא יוכל לסלוח והוא שישוב דבר שהיה במציאות כאילו לא היה כלל, וכבר בארתי זאת בארך בהתו"ה (ויקרא סי' רע"ב). והנה מצד כל אלה המדות שחשב א"א שיסלח את העון היינו שישוב העון כאלו לא היה במציאות כלל, רק יצויר שנושא את העון וסובלו ויאריך אפו לדורות הבאים, אבל שיסלח את העון זה לא יצויר רק ע"י מדת רב חסד, כי החסד אין לו גבול והוא בלתי משקיף על מקבל החסד, וע"ז הוסיף לבקש סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך שע"י מדת חסד יוסיף לסלוח העון שיהיה כאלו
לא היה במציאות כלל וכמו שכבר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה ותרגלת עמם במדה זו:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ולהר"ן גאון שהביאו דבריו התוספות (ראש השנה דף יז:) והרא"ש שה' ראשון אינו מחשבון המדות אלא מודיע מי הוא הקורא, כפי זה יש טעם נכון למה לא אמר משה כאן אלא פעם אחת ה', אלא דקשה איך יחלוק הר"ן על דברי רבותינו:
ואפשר לפרש הדברים לפי דברי הר"ן כי מה שאמרו קודם שיחטא ואחר שיחטא פירוש שה' רחמן אפילו אחר שיחטא האדם כמו שהיה רחמן קודם שיחטא ואין חידוש לרחמים אלא אחר החטא, וכפי זה אין קושית הרא"ש שהקשה קודם החטא למה צריך לרחמים כי כפי האמת כן הוא, גם דילג ג' מדות אל, רחום, וחנון, לצד שג' מדות אלו צריכין להם מי שחסר הצלה מצרה או מי שחסר טוב או מי שנתון במכאובים ועתה לא הוצרך בתפלה למדות אלו, והתחיל מארך אפים להאריך אפו גם לרשעים, וכדבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין דף קיא.) כשעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שהיה כותב ארך אפים וגו' יעויין שם דבריהם, הרי כי לארך אפים קרא, גם אמר רב חסד להטות משפטם כאומרם ז"ל (ר"ה שם) רב חסד מטה כלפי חסד, ולא הזכיר אמת ולא נוצר חסד לאלפים כי אינו צריך למדות אלו על מה שלפנינו, והזכיר נושא עון ופשע כי להם צריך, ולא הזכיר וחטאה שלא היו אז שוגגין אלא מזידין, והזכיר כל שאר המדות לצד שהם מדות שנוגעות למה שלפניו: