"רב לכם בני לוי" - דבר גדול אמרתי לכם ולא טפשים היו שכך התרה בהם וקבלו עליהם לקרב אלא הם חטאו על נפשותם שנא' את מחתות החטאים האלה בנפשותם וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (ד"ה א כח) כל אלה בנים להימן אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה (תנחומא)
[יט] דבר גדול נטלתם וכו'. דאין לפרש 'יותר מדאי' כמו שכתב רש"י למעלה (פסוק ג) על "רב לכם", שלא יתכן לפרש על מי שהוא חולק על ה' 'יותר מדאי', דמשמע שאפשר שיהיו חולקים על ה' דבר מה. אבל למעלה פירש (רש"י פסוק ג) שפיר 'הרבה יותר מדאי', לפי שהיו מודים במלכות משה, ואמרו על אהרן שהכהונה שלו יותר מדאי:
"רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" — וזה פירושו, שאמר להם (במדבר טז ט): "הַמְעַט".
ואמר הכתוב (במדבר טז ח): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח", כי הדבור הראשון עם קרח ועם כל עדתו, וזה עם הלוים.
רב לכם בני לוי. מה שנתן לכם, ומפרש והולך אחר כך המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם.
ודע שלא תמצא בכל הפרשה הזו שיזכיר משה בכל דבריו רק השם המיוחד, אבל בכאן לפי שהזכיר בני לוי הוצרך להזכיר אלהי ישראל כדי לרמוז על מדתם.
"הוא הקדוש" הוא לבדו שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד וזה אמר למען ייראו וישובו בתשובה ולא יאבדו כי לא יחפוץ במות המת:
" רב לכם בני לוי" אתם האדם אשר לקרח דבר גדול אתם מטילים עליכם כי יותר יקצוף ה' עליכם בהיותכם כבר נבחרים לעבודתו:
