מ"ג במדבר טו יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן בְּמֵיעַלְכוֹן לְאַרְעָא דַּאֲנָא מַעֵיל יָתְכוֹן לְתַמָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַלֵיל עִם בְּנֵי יִשְרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן בְּמֵיעַלְכוֹן לְאַרְעָא דַאֲנָא מָעֵיל יַתְכוֹן לְתַמָן: |
רש"י (כל הפרק)
"בבאכם אל הארץ" - משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכולן נאמר כי תבא כי תבאו לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה אף כולן כן אבל זו נאמר בה בבואכם משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה
מפרשי רש"י
[יא] אבל זו נאמר בבואכם. דלשון "בבואכם" משמע בשעת ביאה:
מדרש ספרי (כל הפרק)
כא. וידבר ה' אל משה [וגו'] בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה ר' ישמעאל אומר שינה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה. שבכל ביאות שבתורה אומר והיה כי תבואו אל הארץ והיה כי יביאך, וכאן הוא אומר בבואכם. ללמדך שכיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה.
כב. אשר אני מביא אתכם שמה מכאן אתה אומר פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה (ובמעשר). יצאו מכאן לשם, ר' אליעזר מחייב ור’ עקיבא פוטר. ר' יהודה אומר (אפילו) פירות חו"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר, שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ. [ ור’ עקיבא מחייב שנאמר שמה].
מלבי"ם - התורה והמצוה
כא. בבואכם, כבר בארתי בהתו"ה ( ויקרא יב) ההבדל בין כשבא המאמר התנאי בציון מלת כי או אם, ובין בשבא בצורת המקור עם שמוש ב' או כ'. בבואכם, שאז מצין לפעמים התמדת הזמן, כמו בבואם אל אהל מועד ירחצו מים. ולפעמים מצין שפעולת התנאי מוכרח שיהיה. ולפעמים מצין התכיפות. ופה מצין התכיפות, ואתיא כאידך תנא דר”י בקדושין (דף לט) שסתם ביאה הוא לאחר ירושה וישיבה. ולכן אמר בבואכם שחיבים יד (ועי' כתובות כה נדה מו).
כב. אשר אני מביא אתכם שמה בריתא זו מובא בירושלמי (פ"ב דחלה ה”א) דתנא קמא הוא רבי מאיר ומפרש דר' עקיבא מדיק מ"ש אשר אני מביא אתכם שמה, ששם חייב אף בפירות חו"ל. ור"א מדיק מה שאמר מלחם הארץ, וזה נכון לדברי ר”י. ואם כן לר"א פירות הארץ חיבים אף בחו"ל ולר' עקיבא רק שמה בארץ ישראל חייבים אף בפירות חו"ל.
אמנם לדעת ר"מ יקשה למה מחיב ר”א בפירות חו”ל שנכנסו לארץ. וראיתי בירושלמי (שם) חבריא בשם ר"א כך משיב ר' עקיבא את ר”א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חיבים בחלה ולא גדולי פטור הן, והוה מקבל מניה. אמר ר' יוסי תמהיני איך ר’ עקיבא מותיב את ר"א והוא מקבל, תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו. דאמר ר"ה בשם רשב"ן לזרע אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי, כבר נתתי.
והנה מ"ש ר' יוסי תמיהני איך ר’ עקיבא מותוב את ר”א והוא מקבל מניה, משמע שלא תמה רק על מה שר"א קבל תשובתו, ולא תמה על ר’ עקיבא שהשיב. משום דר' אליעזר לשטתו שאמר בב"ב (דף ק) הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכו, דכתיב קום התהלך בארץ. לארכה ולרחבה כי לך אתננה, הרי ס”ל שאברהם אבינו ע"ה קנה את ארץ בחזקה. וא"כ בודאי קנה לאלתר, דאם לא כן לא מהני החזקה כמ”ש התוספות בקדושין (דף סג). ע"כ תמה על ר"א ולא תמה על ר’ עקיבא דהוא יסבור כחכמים שם דהילוך לא קנה, ואם כן יש לומר דרבי מאיר סבר דר' אליעזר קבל מרבי עיקבא והודה שלא זכו בארץ עד שבאו לשם. ולכן אף שר"א מחייב ביפרות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל, מודה שחייב בפירת חו"ל שנכנסו לארץ ישראל מכח קושיית ר’ עקיבא. וכמו שאמרו חבריא, שר"א קבל תשובת ר' עיקבא. ור' יהודה סבירא ליה כר' יוסי שלא קבל תשובת ר' עיקבא כי ר' אליעזר סבירא ליה דארץ ישראל מוחזקת מאבותינו. ועי' בפר"ד (דרוש ט) מה שהאריך בזה. וגרסתו כגירטס הגר"א והז”א.