מ"ג במדבר ז יד
כתיב:
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת.
מנוקד:
כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת.
עם טעמים:
כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | בָּזִכָּא חֲדָא מַתְקָלַהּ עֲשַׂר סִלְעִין הִיא דִּדְהַב מַלְיָא קְטוֹרֶת בּוּסְמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בָּזִיכָא חֲדָא מַתְקְלָא עֲשַר סִלְעִין דִכְסַף וְהִיא הֲוַת דִדְהַב טָב קָרִיב יָתָהּ מַלְיָא קְטוֹרֶת בּוּסְמָנִין טָבִין מִן אַפְרָשׁוּתָא: |
| ירושלמי (קטעים): | בָּזִיךְ חֲדָא מַתְקְלָא עַשְרָא סַלְעִין דִי הֲוַת דְדַהֲבָא קָרִיב יָתָהּ מַלְיָא רֵישֵׁי בּוּסְמָנִין טָבִין וּמְפֻטְמִין וְדַכְיָין לִקְטוֹרֶת בּוּסְמַיָא: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנו. כף אחת , כבר התבאר אצלי בהתו"ה מצורע ( מצורע יז) שכ"מ שנאמר מספר אחד על שם היחיד יש בו דרוש, כי הוא מיותר. ודריש בספרי מובא בפסחים (דף י"ט) ובכ"מ הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת לענין צירוף. והנה גם מ"ש מספר אחד בקערה ומזרק מיותר ומורה ג"כ על זה. שהכלי מאחדת כל אשר בתוכו, רק שבקטורת הוא רבותא יותר שחבת הקדש מכשרת. ושגם הקטורת אחר שהיה קטורת נדבה היה צריך לכלי, שכל שא"צ לכלי אינו מצרפו. ובאמת הרמב"ם (פי"ב מה' אבות הטומאה) פסק שהיא רק מדרבנן וקרא אסמכתא.
ובמ"ש כף אחת עשרה זהב יל"פ כף אחת כסף משקלו עשרה שקלי זהב, שאל"כ היל"ל כף אחת זהב עשרה. אך למטה מפורש כפות זהב שתים עשרה עשרה עשרה הכף בשקל הקדש כל זהב הכפות עשרים ומאה, ומ"ש מלאה קטורת היינו קטורת נדבה והיה הוראת שעה כמ"ש במנחות (דף נ).
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מְלֵאָה קְטֹרֶת – לֹא מָצִינוּ קְטֹרֶת לְיָחִיד, וְלֹא עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד; וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה (מנחות נ' ע"ב).