מ"ג במדבר ז יב
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה דִּמְקָרֵיב בְּיוֹמָא קַדְמָאָה יָת קוּרְבָּנֵיהּ נַחְשׁוֹן בַּר עַמִּינָדָב לְשִׁבְטָא דִּיהוּדָה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה דִמְקָרֵב בְּיוֹמָא קַמָאָה יַת קוּרְבָּנֵיהּ נַחְשׁוֹן בַּר עַמִינָדָב רַב בֵּית אַבָּא לְשִׁבְטָא דִיהוּדָה: |
רש"י
"למטה יהודה" - יחסו הכתוב על שבטו ולא שגבה משבטו והקריב או אינו אומר למטה יהודה אלא שגבה משבטו והביא ת"ל זה קרבן נחשון משלו הביא
מפרשי רש"י
[י] או אינו אלא שגבה וכו'. והא דכתיב "ויהי המקריב נחשון בן עמינדב", היינו שהוא הקדישו לקרבן והוא הביאו לאהל מועד, ולפיכך הוצרך למכתב (פסוק יז) "זה קרבן נחשון בן עמינדב", להורות לך כי הקרבן שלו לגמרי. והרא"ם ז"ל מפרש דלא נוכל לומר כלל שגבה משבטו, דהא בכל שאר הנשיאים לא כתב רק "ביום השני הקריב נתנאל בן צוער" (פסוק יח), ולא כתב באחד שבטו. ולא דיבר כלום, כי יש לומר גלי לך קרא ביהודה שהקריב מן השבט, והוא הדין באחרים דהקרבן היה מן השבט, דכל שאר ילפינן מיניה. ואי משום דכתיב (שם) "הקריב נתנאל בן צוער", אין זה ראיה דהיה הקרבן משל נשיא בעצמו, דכמו שיש לפרש "זה קרבן נחשון בן עמינדב" דהיינו שהוא הביא אותו אל אהל מועד והוא הקדישו, כך יש לפרש גם כן "הקריב נתנאל בן צוער" לומר שהוא הביא הקרבן למשכן. ומכל מקום ילפינן מן "למטה יהודה" דגבה משבטו, ולפיכך צריך למכתב בכל חדא "זה קרבן וגו'", כלומר שהקרבן היה מן הנשיא בעצמו, ולא שגבה משבטו:
ואם תאמר, למה לי למכתב "למטה יהודה", הוי למכתב 'ויהי המקריב הראשון נחשון נשיא יהודה', כמו בשאר [נשיאים] שכתוב כך, והשתא לא צריך למכתב "זה קרבן נחשון". ויראה לומר, שבא הכתוב לומר שזכה לגדולה הנשיא הזה להקריב ראשון לא מצד עצמו, דמצד עצמו בודאי הכל שוים - כל הנשיאים, אלא מפני המטה, שהיה למטה יהודה, שראוי אליו שיהיה המטה הזה ראשונה. ולפיכך קאמר "ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה", כלומר בשביל שהוא למטה יהודה, והוא טפל אצל השבט, לא השבט [טפל] אצלו. ומזה הטעם לא הזכיר "נשיא" בו, שלא תאמר שהוא היה העיקר, אלא אדרבה, שבטו היה עיקר:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לְמַטֵּה יְהוּדָה – יִחֲסוֹ הַכָּתוּב עַל שִׁבְטוֹ, וְלֹא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהִקְרִיב. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר לְמַטֵּה יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁגָּבָה מִשִּׁבְטוֹ וְהֵבִיא? תַּלְמוּד לוֹמַר: "זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן" (להלן פסוק יז); מִשֶּׁלּוֹ הֵבִיא (ספרי מח).
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו. או שגבה משבטו והביא, ת"ל זה קרבן נחשון בן עמינדב משלו הביא ולא שגבה משבטו והביא. הא מה ת"ל נחשון בן עמינדב למטה יהודה יחסו הכתוב על שם שבטו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנג. ביום הראשון מה שאמרו ראשון לכל ימות השנה כ"ה בספרא ריש שמיני ובשבת (דף פז). והנה בכלם אמר נשיא יששכר נשיא לנני זבולון, ופה לא אמר נשיא יהודה. ויש לטעות שפי' המקריב למטה יהודה היינו שהקרבן היה מנדבת כל השבט. אך כבר אמר זה קרבן נחשון, ר"ל שהיה קרבן שלו לא של שבטו. רק שיחוס זה שהיה משבט יהודה גדול ממעלת הנשיאות לכן לא הזכיר מעלת הנשיאות. וזהו שאמר יחס הכתוב ע"ש יהודה.