מ"ג במדבר ו כג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרְﬞכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מַלֵּיל עִם אַהֲרֹן וְעִם בְּנוֹהִי לְמֵימַר כְּדֵין תְבָרְכוּן יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּד תֵּימְרוּן לְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מַלֵיל עִם אַהֲרן וְעִם בְּנוֹי לְמֵימָר כִּדְנָא תְבָרְכוּן יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּמִפְרַסְהוֹן יְדֵיהוֹן עַל דוּכְנָא בַּהֲדֵין לִישָׁן יֵימְרוּן לְהוֹן יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶךָּ. יִשָא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵם לְךָ שָׁלוֹם: |
רש"י
"אמור להם" - (ספרי) שיהיו כולם שומעים
"אמור" - (במדרש רבה) מלא לא תברכם בחפזון ובבהלות אלא בכונה ובלב שלם
מפרשי רש"י
[יז] שיהיו כולם שומעים. פירוש, מה שאמר הכתוב "אמור להם", והוה ליה לומר 'תברך להם', ואמר בלשון אמירה, אלא לומר דהוי כמו אמירה, שיהיו שומעים הברכה, ולא כמו ברכה - אף על גב שהמתברך אינו יודע כלל מן הברכה, אלא כאן יהיו שומעים הברכה, כאילו היה אומר להם דבר, שמי שנאמר אליו - שומע:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אָמוֹר לָהֶם – שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם שׁוֹמְעִים (ספרי לט).
אָמוֹר – מָלֵא: לֹא תְּבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבֶהָלוֹת, אֶלָּא בְּכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם (תנחומא י).
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש כה תברכו, מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד למסור להם ארבעה ועשרים מתנות כהונה ועם זו הם עשרים וחמשה, לכך הזכיר הלשון הזה כ"ה תברכו, כלומר עם ברכת כהנים הם עשרים וחמשה. ודרשו רז"ל כה תברכו בנשיאות כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בקול רם, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בשם המפורש. בנשיאות כפים דכתיב (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. בלשון הקודש, בעמידה, בקול רם, דכתיב (דברים כז) אלה יעמדו לברך את העם, מה התם בעמידה ובלשון הקדש ובקול רם, אף כאן פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם. בשם המפורש נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן (דברים יב) לשום את שמו שם.
וע"ד הקבלה כה תברכו, מלת כה היא המדה העשירית שמתוכה מתנבאים הנביאים תמיד ואומרים כה אמר ה', וע"כ אמר כה תברכו כלומר תמשיכו הברכה ממדת החסד שהיא מדתו של כהן אל העשירית, ועם זה היה העולם מתברך בנשיאות כפיו של כהן ובכונת לבו, ולכך תמצא ה"א במלת כה תברכו והיא רמז לה"א אחרונה שבשם, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים קמח) הללוהו במרומים אחר שהקדים ואמר הללויה, כדי להשלים ה' המיוחד, ומפני שמלת כה היא מדת הדין רפה המנהגת את ישראל והיא כלולה ברחמים לפיכך כשאמר לו הקב"ה לאברהם (בראשית טו) כה יהיה זרעך חשבה לו לרחמים, שנאמר (שם) ויחשבה לו צדקה.
אמור להם. אמור מלא, אמר להם הקב"ה לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין את ישראל תהיו מברכין אותן באנגריא ובהלות אלא תהיו מברכין אותן בכונת הלב, לכך נאמר אמור מלא.
ועוד יכלול אמור מלא שהוא רמ"ח עם המלה, כי הברכה נבלעת ברמ"ח אברים שבאדם, וחסרון האחד הוא אבר הלב שממנו ישתרגו כל שאר האברים וכולן תלוים בו, ומה שנסתר מן המספר כי הוא כנגד השכינה השורה על כפי הכהן ונסתרת שם שהיא לב השמים שממנו יתברכו העליונים והתחתונים.
ועוד יכלול אמור להם, בסתם לא במפורש, כי יש זמנים שהכהנים מזכירים את השם בנשיאות כפים בפרסום ויש שאין מפרסמין אבל מבליעין אותו, וכן דרשו רז"ל משרבו הפריצים היו מבליעין אותו. וכך יאמר הכתוב כי יש עתים במפורש זהו כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, ויש עתים בסתם וזהו אמור להם בסתם.
ועוד יכלול אמור להם זכו אמור להם לא זכו אמור סתם, שהרי הכתוב היה ראוי לומר ותאמרו להם אבל אלו אמר כן היה במשמע שהברכה להם נמשכת לעולם בין ראוין בין שאינן ראוין, ולכך כתיב אמור להם שהמובן ממנו זכו אמור להם לא זכו אמור סתם ולא להם.
וכבר הודעתיך בפרשת ויבא עמלק שהכהן כשנושא העשר יתקדשו כל העשר והשפע יורד לשכלים הנפרדים והשכלים וישראל מתברכין, וזהו כה תברכו את בני ישראל את לרבות מלאכי השרת, אמור להם לכולן מעלה ומטה, והבן זה.
ועוד יש לדרוש אמור מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה והם עונין, וזהו אמור לשון אומר יחיד לרבים.
ומה שהיה ש"ץ מקרא השלשה פסוקים לכהן הנושא כפיו מלה במלה תוכל להבין מעלתו וכחו כי כן דוגמתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים העליונים ומברך לכנסת ישראל, וזהו סוד מה שדרשו רז"ל כל כהן המברך מתברך שנאמר (בראשית יב) ואברכה מברכיך, ואם כן הכל דוגמא. וכן הברכה משתלשלת משליח צבור המתעטף בטלית לבנה לכהן ומהכהן לישראל, וזה מבואר.
ועוד יכלול אמור להם שהכהנים חייבים לברך את ישראל כשישראל אומרים להם, וזהו לשון אמור להם ותרגם אונקלוס כד יימרון להון, ואחר האזהרה הם עוברין בעשה זה, אבל בלא אזהרה אינן עוברין, שכן מצינו בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש קאי אחורי עמודי, רבי אלעזר נפיק לבראי, כלומר שהיו חלשים ולא היה אחד מהם יכול לישא את כפיו, זה היה מתחבא בין העמודים וזה יוצא חוץ לבית הכנסת, כדי שלא יזהירו אותן לברך ונמצאו עוברין בעשה זה אם לא היו מברכין אחר האזהרה.
דון יצחק אברבנאל
• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ובזה ראיתי ליישב, מה שמסיק ברבתי (בלק כ.ז) בפסוק אולי אוכל נכה בו. (במדבר כב, ו) מה מנכין מן הסאה חלק כ"ד כך בקש לנכות מישראל חלק כ"ד מן ס' רבוא דהיינו כ"ה אלף, ויש להקשות מה יתרון לו בכל עמלו כשינכה כ"ה אלף מן ס' רבוא, ועוד למה נפלו דווקא כ"ד אלף, אלא ודאי שלא בקש כ"א לבטל מישראל ברכת כה וחשב שנפילת כ"ה אלף נוגע בברכת כה ובביטול ברכה זו יהיה לו מקום אז לקללם. אבל לא עלתה בידו כי לא יוכל להם כ"א במספר כ"ד עד מספר כ"ה ולא עד בכלל כי עמדה להם ברכת כה תברכו. לשלא תחול הקללה יותר וזה פירוש יקר. ואולי מספר כה הוא בזכות כ"ד מתנות כהונה ועם ברכת כהנים הרי כ"ה מתנות כהונה בזכותם חלה הברכה על ישראל, ואם תשאל מה הנאה יש לכהנים בברכה זו שתהיה נחשבת בכלל כל מתנות כהונה ת"ל (בראשית יב, ג) ואברכה מברכיך. א"כ ע"י ברכה זו יקבלו גם המה ברכה. (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר' ישמעאל אומר וכו' כהנים מברכים לישראל והקב"ה מברך לכהנים) ועוד שנוסח הברכות יברכך ה'. ודרז"ל (במ"ר יא, ה) בנכסים, וברכה זו חוזרת גם לכהנים כי בזמן שיש לישראל נכסים מרובים לפיהם ירבו מתנות כהונה תרומות ומעשרות דאם לא כן מאין יקחו המן הגורן או מן היקב.
אמור להם. מכאן למדו רז"ל (ספרי ו קמג) שהחזן מקריא לכהנים מלה במלה נוסח הברכות, וטעמו של דבר שהחזן הוא הסרסור המושך שפע צינור ממקור הברכות תחילה ומוריק אותם על ראש הכהנים יחולו, כי הוא אומר תחילה אל הכהן יברכך ה' כדי לעשות את הכהן תחילה כלי גדוש ומלא ברכת ה' ואח"כ כשהכהן אומר לישראל יברכך ה'. הוא מוריק מן כלי מלא על כלי ריקן, אבל אם לא היה הכהן מתברך תחילה היה מוריק מכלי ריקן אל כלי ריקן. ובזה מיושב מ"ש (בראשית יב, ג) ואברכה מברכך ומקללך אאר. והל"ל ואאר מקללך כדרך שאמר ואברכה מברכך. אלא שר"ל שהכהן המברך את ישראל אני מברכו תחילה כדי לעשות את הכהן כלי מלא וגדוש ויוריק מן כלי מלא ברכת ה' על ישראל אבל בקללה אין שייך לומר כן אלא אחר שיקללם אאר אותו ולא קודם, לכך נאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם תחילה, (עיין חולין מט.) ע"י שיאמר החזן לכהן תחילה יברכך ה'.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
קמ. כה תברכו את בני ישראל בלשון הקודש שכל מקום שנאמר עניה ואמירה וככה [וכה] בלשון הקודש. כה תברכו את בני ישראל בעמידה אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה תלמוד לומר ואלה יעמדו לברך את ישראל (דברים כ) נאמר כאן ברכה ונאמר להלן ברכה, מה ברכה האמורה להלן בעמידה אף ברכה האמורה כאן בעמידה ר' נתן אומר אינו צריך שכבר אמר (ונגשו הכהנים בני לוי לשרתו ולברך בשם ה') [לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו] מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.
כה תברכו את בני ישראל בנשיאת כפים אתה אומר בנשיאת כפים או בנשיאת כפים ושלא בנשיאת כפים, תלמוד לומר וישא אהרן את ידיו [אל העם ויברכם] מה אהרן בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים. ר' יונתן אומר [או] מה להלן ראש חודש וקרבן צבור וכ”ג אף כאן ראש חודש וקרבן צבור וכ”ג תלמוד לומר כי בו בחר ה' אלהיך (וגו') מקיש בניו לו מה הוא בנשיאת כפים אף בניו בנשיאת כפים.
קמא. כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי תלמוד לומר ושמו את שמי על בני ישראל בשם המפורש ובמדינה בכנוי דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר הרי הוא אומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ) זה מקרא מסורס בכל מקום שאני נגלה עליך שם תהיה מזכיר את שמי היכן אני נגלה עליך, בבית הבחירה, אף אתה לא תזכיר את שמי כי אם בבית הבחירה. מכאן אמרו שם המפורש אסור לומר בגבולים.
קמב. כה תברכו את בני ישראל אין לי אלא ברכה לישראל ברכה לגרים מנין לעבדים ולנשים מנין תלמוד לומר (ואני אברכם) [אמור להם] ברכה לכהנים מנין תלמוד לומר ואני אברכם.
קמג. כה תברכו את בני ישראל פנים כנגד פנים. אתה אומר פנים כנגד פנים או מול כנגד פנים, תלמוד לומר אמור להם פנים כנגד פנים. כה תברכו את בני ישראל שיהיה כל הקהל שומע. או בינו לבין עצמו תלמוד לומר אמור להם שיהיה כל הקהל שומע. ומנין שחזן צריך לומר להם אמרו, תלמוד לומר אמור להם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלט. דבר אל אהרן ואל בניו מפני שהוא מצות כהנים יחד הדבור לכהנים. ומה שאמר דבר לישראל, מעשה בכל אדם צריך לרבות הגרים. היינו כל מקום שכתוב בני ישראל צריך ריבוי על גרים ובארתי זה באורך בהתורה והמצוה ( ויקרא קצא ).
קמ. כה תברכו , חז"ל למדו שג' דברים מעכבים בברכת כהנים, שיהיה בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים. כמה שאמר בש"ע א”ח (סי' קכח סעיף יד) ילמד לשון הקודש ממלת כה, וזה דעת ר' יהודה בסוטה (דף לח) שמבדיל בין מלת כן ובין מלת כה. שמלת כה מצין שלא ישנה דבר ויהיה בלשון הזה, וכמה שאמר במכלתא כה תאמר אל בית יעקב, כה, כענין הזה, כה, שלא תפחות ולא תוסיף. ולמדו שיהיה בעמידה מברכות של הלוים.
ור' נתן למד שמה שאמר בפ' עקב לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך מבואר ששניהם בעמידה, כן גי' הגמ' וכן הגיה הגר”א כאן. ולמדו שיהיה בנשיאת כפים ממה שאמר וישא אהרן את ידיו. ור' יונתן אמר שי”ל שרק בענין זה שהיה ראש חודש וקרבן ציבור וכהן גדול. אך כבר אמר לשרתו הוא ובניו ששרות שניהם שוה, ושאין חילוק בין הזמנים דהא כתיב כל הימים, וה"ה לענין ברכה דאיתקיש לשירות. וכ”ז מובא בסוטה שם, ועי' בשו"ת שב"י (ח”ב ס”א) ובשו"ת נוב”י מהד"ק (סי' ה').
קמא. כה תברכו, פי' חז"ל שבמקדש צריך לברך בשם המפורש ממה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל. ור' יונתן למד ממה שאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי, ובגמ' סוטה (דף לח) מהפך דברי ר' יאשיה לדברי ר' יונתן, וכבר בארתי זה בהתו"ה ( יתרו ו ) עיי”ש.
.
קמב. אמור להם , כבר בארתי בהתו"ה ויקרא ( ויקרא ח ויקרא קצא) שכל מקום שנאמר בני ישראל י”ל שבא בדיוק רק בני ישראל סבא לא גרים, ורק בנים לא בנות. וריבה אותם ממה שאמר אמור להם במקור תחת הצווי שפירושו בצד א' ברכות האמורים להם שברכם הקב"ה והם כוללים גם הנשים והגרים,כמה שאמר לקמן ברכך ה' בברכה המפורשת כן גריס בחולין (דף מח) אמור להם לכולהו. וממה שאמר ואני אברכם, מפרש שיברך את הכהנים והוא דעת ר' ישמעאל שם, ולקמן ( נשא קמה ) מביא דעת ר”ע שם.
קמג. אמור להם, כבר בארתי ( ויקרא ג) בהבדלים שבין דבור ואמירה שאמירה היא תמיד מסובה אל אחר ונוכל לשאול תמיד אל מי אמר. ומזה ידעינן שנאמר להם פנים כנגד פנים ושיהיה שומע. כמו שאמר מנמוקי הרד"ק. ומה שלא אמר אמרו להם, כמו שאמר כה תברכו בלשון רבים, הוציאו לדרשו על הש”ץ, וכמו שתרגם כד ימרון להון שמחויב לברך אם אמור להם, שאז עוברים בעשה כשאין מברכים.
והנה אחר שצוה לטהר את המחנה בכללה מכל הטמאים שלא יטמאו אה מחניהם אשר ה' קדוש בקרבם, יצא לטהרם מכל שמץ בין בדברים הנוגעיס בממון, שעל זה נאמרה פרשת גזל הגר להשיב את העשק ולרחוץ בנקיון כפיו. אם לטהרם מן הממזרים ע"י מי סוטה שבדקו כל הנחשדות על פי נס שהתמיד בקרבם כ”ז שבית המקדש היה קיים והם היו מנוקים מעון. היה מתמיד המופת הזה והיה עדות גדול על ההשגמח וענין אלהי הנמצא ביניהם. ואחר וה הכין לפניהם קדושה מיוחדת לכל מי שיפליא להנזר מתאוות העולם הזה הכלה והנפסד אל הטהרה והקדושה , שאז קדוש הוא לאלהיו כל ימי נזרו. כמו שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים. אחרי כל זאת צוה את יאת בניו שיברכו את בני ישראל.
וענין הברכה הבאה מה' לבריותיו הוא התרבות השפע והטוב ממעון הברכות. והנה האל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד והמקור פקוח תמיד.כמו שנאמר כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה. רק שצריך שהמקבל יהיה מוכן לקבל השפע ההוא על ידי מעשיו והכנתו. אמנם יצויר שגם כשאין המקבל מוכן כל כך יריק עליו השפע האלהית באמצעות אנשים אלהיים עובדי ה' שהם יפתחו צינור הברכה ע"י מעשיהם ותפלתם וברכתם ויריקוהו על העם. ובחר לזה את בני אהרן הקרבים אל ה' בעבודתם בקדש, שהם ישאו אצבעותיהם העשרה אל עשרה צנורות ומקורות אשר למעלה. וככח השם שיזכירו ימשיכו השפע למטה על העם. והיה מסגולת הברכה הזאת לפעול בעליונים, וברכה זו נקראת ברכה המושלשת כי היא מתפשטת על ג' ענינים כמו שיתבאר.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
אמור להם. מלא ו' כנגד ו' ברכות. יברכך. וישמרך. יאר. ויחנך. ישא. וישם לך שלום. כנגד ו' ה'. תורת ה'. עדות ה'. פקודי ה'. מצות ה'. יראת ה'. משפטי ה':
- ^ כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת -ant, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gérondif [ובאנגלית gerund], כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת...תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם".
- ^ כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת -ant, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gérondif [ובאנגלית gerund], כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת...תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם".