מ"ג במדבר ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר ה · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת־חַטָּאתָם֮ אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ֒ וְהֵשִׁ֤יב אֶת־אֲשָׁמוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִישִׁת֖וֹ יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו וְנָתַ֕ן לַאֲשֶׁ֖ר אָשַׁ֥ם לֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וִיוַדּוֹן יָת חוֹבֵיהוֹן דַּעֲבַדוּ וְיָתִיב יָת חוֹבְתֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְחוּמְשֵׁיהּ יוֹסֵיף עֲלוֹהִי וְיִתֵּין לִדְחַיָּב לֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְיוֹדוּן יַת חוֹבֵיהוֹן דְעָבָדוּ אִין מָמוֹנָא אֲנַס לְחַבְרֵיהּ וְיָתוּב יַת חוֹבְתֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְחוֹמֶשׁ דְמוֹי יוֹסֵף עֲלוֹי וְיִתֵּן קַרְנָא וְחוּמְשָׁא לְמַאן דְאִתְחַיֵיב לֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את אשמו בראשו" - (ב"ק קיא) הוא הקרן שנשבע עליו

"לאשר אשם לו" - (כתובות יט) למי שנתחייב לו

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

כ. והתודו את חטאתם אשר עשו לא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן לי פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא הפקדת משביעך אני ואמר אמן לאחר מכאן נזכר, שומע אני שיהא חייב תלמוד לומר את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו.

כא. והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא (עקר דמים חומש) [דמים, עקר] מנין תלמוד לומר והשי'ב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו עד שיהיה (חומש וחומשה) [הוא וחומשו חמשה] משום ר' יאשיה אמרו חמשה שלמעלה.

כב. ונתן לאשר אשם לו למה נאמר לפי שהוא אומר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין לי אלא לו ולשלוחו. מנין לרבות שליח בית דין והיורש תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. הרי שהיה חייב לחברו מנה ובא בבית דין ולא הספיק לתתו לו עד שבא בעל חוב של נגזל, מנין שמוציאין מיד הגזלן ונותנים לבעל חוב של נגזל תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום.

<< · מ"ג במדבר · ה · ז · >>