ספרי על במדבר ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כ. והתודו את חטאתם אשר עשו לא על מה שעשה אביו שאם אמר לו תן לי פקדון שהפקדתי אצל אביך והוא אומר לא הפקדת משביעך אני ואמר אמן לאחר מכאן נזכר, שומע אני שיהא חייב תלמוד לומר את חטאתם אשר עשו ולא על מה שעשה אביו.

כא. והשיב את אשמו בראשו למה נאמר לפי שהוא אומר ושלם אותו בראשו אין לי אלא (עקר דמים חומש) [דמים, עקר] מנין תלמוד לומר והשי'ב את אשמו בראשו וחמישתו יוסף עליו עד שיהיה (חומש וחומשה) [הוא וחומשו חמשה] משום ר' יאשיה אמרו חמשה שלמעלה.

כב. ונתן לאשר אשם לו למה נאמר לפי שהוא אומר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין לי אלא לו ולשלוחו. מנין לרבות שליח בית דין והיורש תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו. הרי שהיה חייב לחברו מנה ובא בבית דין ולא הספיק לתתו לו עד שבא בעל חוב של נגזל, מנין שמוציאין מיד הגזלן ונותנים לבעל חוב של נגזל תלמוד לומר ונתן לאשר אשם לו מכל מקום.


ראו גם: התורה והמצוה על במדבר ה ז - פירוש מלבי"ם על הספרי.

<< · ספרי על במדבר · ה · ז · >>


קיצור דרך: mdrjhlka-bm-05-07