מ"ג איוב לט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה תְּדוּשֶׁהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי־רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ
  וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְדוּשֶֽׁהָ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותשכח כי רגל תזוריה" - לביצתה תבקענה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ותשכח", לא נטע ה' בטבעה אהבת בניה, שהביצים הנשארים באדמה נקל שיאבדו, או ע"י מקרה כי "רגל תזורה" שירמסוה רגל העוברים, או בכונה "שחית השדה" האוכלים ביצים "תדושה", היינו שיפתחו הביצים להוציא האוכל מן הקליפה, כדש להוציא הבר מן המוץ:


ביאור המילות

"תזורה". מענין מעיכה ויזר את הגיזה, והדישה להפריד אוכל מהפסולת כמ"ש בפי':

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותשכח" - והיא הולכת מהם ותשכח אשר רגל עובר אורח תמעך אותם ורגלי חית השדה תדוש אותם

מצודת ציון

"תזורה" - ענין מעוך להוציא הבלוע וכן והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נט)

"תדושה" - מלשון דישה וכתישה

<< · מ"ג איוב · לט · טו · >>