מ"ג איוב לה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לה · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין
  וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואת רעיך עמך" - ששתקו על דבריך

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אני אשיבך מלין ואת רעיך עמך". שגם שטתם לא נכונה בזה כמו שיבאר. כי זה היה נכון אם היתה העבודה לצורך האל ולתועלת לו. (כמ"ש אליפז האנוש מאלוה יצדק, שהאדם מחויב לעבדו מצד שהוא עושהו. וא"כ העבודה היא לאלהים שהוא בב"ת. וחטא קטן לגדול יחשב והעבודה אין לה שיעור. שזה משמע שהאלהים צוה לעבדו בשבילו. וכן עד"ז היה צריך לתת השכר והעונש. כמלך שנותן שכר למי שעשה לו טובה ומעניש למי שהרע לו). ובזה היית טוען כדין מדוע לא שלמו לך שכרך אחר שעבדת בשלימות. והיית מכריע שהאדם מוכרח במעשהו ולכן אין מגיע לו שכר כאשר לא ישלמו שכר להרחיים המתגלגלים בכח המים ועושים עבודה לטחון הקמח. אבל כ"ז טעות כמו שיבאר:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואת רעך עמך" - ר"ל כמו שאני חולק עמך כן אני חולק עם ריעך כי הם שפטו שהיסורים באו עליך בעבור מרבית העון ולבבי לא כן יחשוב

<< · מ"ג איוב · לה · ד · >>