מ"ג איוב כט כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כט · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִֽי־שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ
  וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לי שמעו ויחלו" - השומעים דברי היו מיחלים שיתקיימו והיו מתקיימות כי מסורת חכמה היה בידי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לי", ובאר הסימנים שבם יוכר שלא היה הכנעתם לפניו מפני היראה, רק מפני האהבה ורוממות מעלתו, וזה מצד ארבעה סימנים,

  • א) שהנכנע מפני היראה לא ישתדל שהשר יצוהו ויפקידהו, רק שומע לפקודתו מפני ההכרח לבד, אבל הם "לי שמעו ויחלו" שהיו מקוים לשמוע דברי, "וידמו למו עצתי" שהיו באים עליו ומבקשים עצתו,
  • ב) שהנכנע מפני היראה אם יוכל לשנות את דבריו בסתר ישנה אותם, אבל הם.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"לי שמעו" - כ"כ חזקה ידי עליהם עד אשר שמעו לי לכל אמרי וטרם דברי היו מייחלים ומתאוים שאדבר דברי

"וידמו" - והמה שתקו אל עצתי ולא ערבה לבם להשיב אמרים עליה

מצודת ציון

"וידמו" - ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י)

"למו עצתי" - אל עצתי

<< · מ"ג איוב · כט · כא · >>