מ"ג איוב כט טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כט · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַעִוֵּ֑ר
  וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עינים הייתי לעור ורגלים הייתי לפסח", ומוסיף שלא הייתי עושה כמי שמרכיב חגר על גבי סומא שישמשו זא"ז, רק "רגלים לפסח" הייתי "אני" לבדי, דהיינו שנתן מעות לכ"א בפ"ע, והמליצה שהיה נותן עצות למי שהוא עור בדבר:


ביאור המילות

"וריב לא ידעתי". שלא ידעתי את הריב אחקור עליו בחקירות ודרישות עד אדע, ובפי' פרשתי ריב איש לא ידעתי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עינים וגו'" - ר"ל מי שהיה עור או פסח ולא היה יכול לעשות צרכיו בעבור זה אני הייתי עושה לו והרי הוא כאלו הייתי לו לעינים ורגלים

מצודת ציון

"לפסח" - חגר ברגליו

<< · מ"ג איוב · כט · טו · >>