מ"ג איוב כז יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


<< · מ"ג איוב · כז · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם ירבו בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ חָרֶב וְצֶאֱצָאָיו לֹא יִשְׂבְּעוּ לָחֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ־חָ֑רֶב
  וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ־לָֽחֶם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אם ירבו בניו למו חרב" - ירבו וימותו ביסורים ותחלואים עד כי ישמחו אלמנותיו במיתתן ולא תבכינה

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"אם ירבו" - אף אם ירבו בני הרשע לפעמים לא ישמח בהם כי יהיו נתונים אל החרב ואף אם יתרבו צאצאיו הם בני בנים הנה לפעמים לא ישבעו לחם 

מצודת ציון

"למו חרב" - אל חרב וכן למו פי (לקמן מ)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שאם ירבו בניו" סופם "למו חרב, ושצאצאיו" הקטנים "לא ישבעו לחם", וכמו שכן אמר בלדד בשטתו שהרשע יענש במה שיכרית ה' את בניו, והלא זה תשובה של הבל, כי הלא.

ביאור המילות

"בניו, צאצאיו". צאצאים הם הקטנים (כנ"ל כ"א ח'):
 

<< · מ"ג איוב · כז · יד · >>