מ"ג איוב כז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כז · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

שרידו [שרידיו] במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):

שרידו [שְׂרִידָיו] בַּמָּוֶת יִקָּבֵרוּ וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׂ֭רִידָו בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ
  וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שרידיו במות יקברו", הלא ראינו שהרשע מת בשלוה רבה שהשריד הנשאר מעצמותיו יקברו תיכף בעת שימות, "ואלמנותיו לא תבכינה" כלל אחרי מותו כי נשאר להם כסף וזהב והון רב לפרנסת אלמנותיו ויתומיו, והם חיים ושלוים ומצליחים וכל רע לא יקרב אליהם:


ביאור המילות

"שרידיו". הנשאר מגופו הבשר והעצמות, וי"ל שתפס לשון זה על שמכסים המת העשיר בבגדי שרד ובגדי קדש:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"שרידיו" - הנשארים מחרב הנה לפעמים יקברו גם הם בעת בוא עליו המות ולזה לא תבכינה אלמנותיו עליהם לבל ישבר לבו וכמ"ש רז"ל חולה שמת לו מת אין בוכין לפניו שלא ישבר לבו

מצודת ציון

"שרידיו" - הנשארים מהם

<< · מ"ג איוב · כז · טו · >>